היינו אהבה של רוח ואש, הדלקנו וליבינו את הנשמות שחבויות בסודות עורנו, נשרפים וקמים על המוקד. סוּפה של עיוורון.
היינו אהבה של שמים גדולים ורוח ואש, פעם אני משיב ופעם את מתלהטת ונצמדת אל גופי ושב הגשם.
פעם אמרת לי שאלוהים אוהב אותנו בדיוק כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו, לא יותר, לא פחות, פעם חשבתי שאת אלוהים ונישקתי את בהרות עורך ומצאתי את הנקודות החלקות, את הסופים של עצבונך ובכל מאודי נשקתי לידייך ובשלושה צעדים לאחור, כנוע ליופייך ננעצתי בך הלוך ושוב. פעם אהבתי אותי ואותך. היינו אחד ותמים.
היינו אהבה של טירוף ושל כעס, את לא פעם נגסת בסודות עברי והצלקות שבי שקטו, פעם היינו אהבה של רוח ואש, אהבה של שמים, פעם המים הביטו בנו בקנאה, האדמה האפירה בחסכייה וזקפה את יבולה בפליאה יורקת.
היינו אהבה של רוח ואש, היינו אהבה.