השולחן היה רחב ממדים, אבל כל השלושה הצטופפו יחדיו בפינה אחת.
“אין מקום! אין מקום!” הם הזדעקו כשהבחינו באליס מתקרבת.
“יש המון מקום!” אמרה אליס בכעס, והתיישבה בכורסה גדולה בקצה השולחן.
***
נשמע לכם מטורף כמו הכובען?
אבל כך רובנו חיים, מצטופפים בפינה אחת, וצועקים שאין מקום לעוד אנשים, או דברים, או חוויות, או חיים.
כשהייתי בהריון עם השניה שלי, איל, חשבתי שזו היתה טעות ענקית. אני הרי כבר הייתי מאוהבת עד כלות בילדה אחת! אין שום סיכוי שאוכל לאהוב את השניה באותה מידה, באותה צורה. אני בטח אחבב אותה, אדאג לה. אני לא אמא מחורבנת. אבל את המבט הזה שנמס מאושר, את המבט הזה כבר קיבלה אחרת. הוא שלה.
מה עוללתי לקטנה המסכנה הזו, שכל חטאה הוא שלא נולדה ראשונה?
בחודש חמישי כבר הכרתי את היצור שהיה לי בבטן, כבר ידעתי להגיד שהיא נורא יפה, נורא בלונדינית ונורא עזה. כן, זה המקום להזמין לי חדר בשלוותה, אלא אם גם אתם מכירים את הקסם הזה של בנאדם בתוך בנאדם, ואיך אפשר להכיר מישהו שגר לך בבטן ולהתאהב בו גם בלי להיפגש באמת.
ביום שילדתי אותה נשארנו לבד בלילה, בשקט (כי אני לא שמה בתינוקיה. זה שלי. מי שרוצה תינוק, שתעשה לבד!). בהתחלה נדמה היה לי ששוב ילדתי את אור, אבל ככל שהשעות נקפו הלכה התחושה והשתנתה. זה לא שהיא לא ישנה. לא בגלל זה הייתי ערה. הנחתי אותה על המיטה שלי ופשוט התבוננתי בה ישנה, בפרצופים הקטנים שעשתה, בעיניים האפורות הענקיות שנפקחו לפעמים, ליטפתי את פלומת שיערה הבהיר והקשבתי עם הלב.
בסוף הלילה ההוא כבר הייתי מאוהבת עד מעל הראש. זה לא עבר לי עד היום (איל, אם את קוראת את זה, סליחה שאני מביכה אותך).
עם השלישית כבר ידעתי. לא היה בי שום פחד. ידעתי שהיא תהיה ילדת שוקולד. ידעתי כבר שהלב יכול אינסוף.
***
אתם אומרים עכשיו: נו, מה היא רוצה? בוודאי שאנחנו אוהבים את כל הילדים שלנו! קללללל!
לפני כמה שנים חבר אחד שלי בא אליי מבוהל כולו. הוא היה נשוי, עדיין נשוי, לאהבת חייו. בחיי. האיש הזה מאוהב באשתו עד מעל האוזניים. ופתאום נכנסה מישהי לחייו, והוא מצא את עצמו מאוהב, לגמרי בהפתעה. הו! לזה הוא לא ציפה. עם כל הפתיחות שלו, עם כל העומק, הדבר הזה זרק אותו לסחרור מהיר.
“נו,” אמרתי לו, “כמה פעמים אני עוד אגיד לך שהלב יכול אינסוף?”
“אבל מה זה אומר??? שאני לא אוהב את אשתי? שאני צריך להיפרד ממנה ולהיות עם החדשה?”
“זה לא אומר שום דבר. זה אומר שאתה פתוח לאהבה, וזה נהדר. ברמה הרגשית הכל קיים במקביל, וזה לא אומר כלום לגבי האהבה שלך לאשתך. ברמה הניהולית יש לנו זמן מוגבל, תשומת לב מוגבלת. פה תצטרך לראות איך אתה רוצה לנהל את הדבר הזה, ולנהל זה לפעמים להחליט לא לעשות עם זה כלום. אבל שניה לפני שאתה מנהל תעצור ותתפעל מהנס הזה, כי זה לגמרי בסדר.”
***
אז מה אתם אומרים עכשיו?
מסוגלים לאהוב באמת יותר מאדם אחד?
אולי כן…
מסוגלים לקבל את זה שהאדם שאתם אוהבים אוהב גם מישהו אחר?
ברקס!
טוב, זה לא קל. אבל בואו נגיד רגע שאלה לא אתם. אלה גיבורים של סיפור. למשל… גיבורי ההמשך של הרומן שלי “הסוד הקטן של יערה כוכבי”. בפרק שפרסמתי היום אחד הגיבורים עושה צעד ענק לאנושות ואומר: “אני אוהב אותך, ואם אני צריך לאהוב אותך עם הדבר הזה, אני אלמד לחיות עם זה, או לפחות אנסה, כל עוד תרצי לחיות איתי, אם גם את אוהבת אותי.“
אם נחזור רגע למסיבת התה, במקום לשמור על כל המושבים שלידו ולהרגיש צפוף, הוא אמר: זה שולחן גדול. בואו נראה אם אפשר לשבת סביבו יחד.
אם אתם חושבים שיש תשובה אחת מוחלטת לעניין הזה, אתם טועים. לכל אחד מה שמתאים לו, אבל כמו אליס ליד השולחן של מסיבת התה, לפעמים חשוב לנסח את השאלות נכון ולהניח אותן להתאוורר, עד שהתשובות יגיעו.
אז אתם יכולים לבחור, אני מניחה.
מי אתם?
המרמיטה שישנה כל חייה בתוך הקומקום, ושכל מה שהיא יודעת על העולם הוא ממה שהיא שומעת מהחבר’ה?
הארנב האחראי והלחוץ שמת להיות חלק מהמגניבים?
הכובען שחושב שהוא נורא עמוק אבל בעצם רואה רק את הפינה שלו של השולחן?
או שאולי, כמוני, אתם רוצים להיות אליס אחת מופרעת, להגיד לכולם שהם טועים, ולתפוס לעצמכם את הכורסה הגדולה…
