בבקשה, בבקשה, אני מתחננת
תבוא להציל אותי, חתול צ’שר שלי.
אני עומדת כאן, אבודה, אובדת עצות
לאן אלך? אנא אבוא?
בבקשה, בבקשה
תופיע! תראה את עצמך
(אם יש לך אומץ)
אתה, כן הבנתי את השיטה שלך…
מופיע ונעלם כאוות נפשך,
כשקצת קשה, אתה מחייך את חיוכך
ונעלם!
זה לא עובד ככה, אתה שומע?
אי אפשר לבוא ולהעלם מתי שרוצים!
צריך להתמודד, להתעמת, לעמוד באומץ.
אתה יודע מה היה קורה לי אם הייתי באה והולכת
ככה, פתאום, כאוות נפשי?
(באמת מה היה קורה???)
אתה יודע מה היה קורה אם הייתי עומדת על פרשת דרכים
ונעלמת בכל פעם, כשהייתי צריכה לבחור?
(נו…באמת מה היה קורה???)
אתה אמור לדעת באיזו דרך לבחור, אתה אמור לכוון אותי.
אתה אמור להושיט לי יד פרוותית וצבעונית, ולהוביל אותי.
אתה אמור לומר לי : “יהיה בסדר עליסה, אני איתך, את לא לבד”
ובמקום זה אתה נעלם.
אני יודעת שאתה כאן, נותן בי את “המבט” הזה שלך.
אני יודעת שאתה רוצה שאתמודד, שאחליט, שאבחר.
ואני? כל מה שאני רוצה הוא מעט חופש.
כן, חופש מבחירה, חופש מהחלטה
רוצה שמישהו יוביל אותי, ישא אותי על כפיים.
(רכות ופרוותיות, צבעוניות ובטוחות)
בבקשה, בבקשה, חתול צ’שר שלי,
תופיע!
בוא חבק אותי, חייך אליי חיוך מלא שיניים
ותעלם,
יחד איתי .
