סאלי התעוררה בתוך מיטה ענקית בבית לא שלה. ניערה קלות את ראשה, מנסה להיפטר מתחושת העננות שהתיישבה לה בראש, כאילו לא באמת התעוררה עדיין.
לצידה היו שני גברים.
את האחד היא הכירה היטב, וזכרה שהם שנים רבות ביחד, והשני היה זכור לה מליל אמש במעורפל.
היא התיישבה בפתאומיות. שני הגברים השמיעו קול לא מרוצה והתהפכו.
במראה הענקית שמול המיטה היא נראתה לעצמה קטנטונת.
היא הביטה בעצמה שוב, בחדר, במיטה, בגברים. כולם נראים לה ענקיים.
סאלי קמה ונעמדה מול המראה: “עליסה בארץ הפלאות הפכתי להיות?” מלמלה בשאלה לעצמה.
הכל נראה לה גדול, ענק; החדר, הכיסאות, השולחן ואפילו השנדליר היפיפה שלמעלה, שנראה לה כמו לונה פארק בפני עצמו.
“מה כבר שתיתי אתמול בערב שאני לא זוכרת כלום ממה שהיה, וגם לא היכן אני נמצאת?” שאלה את הקטנה שבמראה.
היא היתה לבושה בשמלונת סגולה שחלקה העליון שקוף כמעט לחלוטין, ונראתה לעצמה כמו בובת חרסינה.
“מה לעזאזל אנחנו עושים כאן, ואיפה אנחנו?” כאילו מישהו נעל את חדר הזיכרון ושום דבר שהיא עושה לא עזר לה להיזכר.
ריח קפה חזק ונעים משך את תשומת ליבה לפתע, והיא הסתובבה לכיוון השולחן הארוך והגדול, עליו עמד על שלוש רגליים קנקן כסוף, בעל פיה ארוכה וגדולה כמו מקור של שקנאי, שממנה התאבכו אדי קפה.
“למזוג לך?” שאל בחור יפה עם כובע מצחיק, שאחז בידית הפתיינית של הקנקן.
ידיה של סאלי הורמו להסתיר את שדיה, והאיש עם הכובע זרק לעברה בד סאטן בצבע השִמלונת שלבשה. “תודה,” ענתה בקול מופתע, והבד נחת בדיוק בין שתי ידיה.
“אשמח לקפה,” המשיכה, בעודה קושרת סביב מותניה את בד הסאטן הסגול.
בעוד הבחור היפה מוזג את הקפה לכוס חרסינה דקיקה וקטנה, סאלי טיפסה על הכיסא כאילו היה סולם. כשהגיעה למושב הכיסא הבינה שתצטרך להישאר על שתי ברכיה כדי להגיע לכוס הקפה המונחת לפניה.
“אולי תוכל להסביר לי היכן אני?” שאלה, והרימה מבט אל הבחור היפה, שנשאר עומד עם הקנקן בידו.
“מה זאת אומרת היכן את?” ענה, “את בארמון המלכות של הוד רוממותה.”
הקפה כמעט וניתז מפיה לשמע תשובתו. “איזה ארמון? מי זו הוד רוממותה?”
הבחור היפה פער את עיניו. “את רצינית? את לא יודעת מי זו הוד רוממותה?”
הוא הוריד את כובעו וגרד בראשו כאילו מנסה לחשוב, בעוד היא ממשיכה לסקור את החדר הענק שסביבה.
החלונות היו בצורת לבבות, הקירות צבועים בפסים של לבן וכתום, והדלת נראתה כמו קלף של משחק פוקר.
היא הביטה בכובעו של הבחור היפה כשלפתע הוא התחיל לצחוק בקול גדול, הניח את כובעו על ראשו,סב על עקביו כמו חיל ויצא מהחדר כשהדלת כמו משתחווה לו בדרכו החוצה.
סאלי לקחה עוד לגימה מהקפה, כשהיא מנסה להבין את הטעם המוזר שלו. היא הניחה את הכוס על התחתית שלה ונעמדה על הכיסא. הגשם לא הפסיק לרדת. טיפות ענק ניתכו על הזגוגית האדומה.
“מה לעזאזל אני עושה כאן?”
“באמת מה את עושה שם על הכיסא? בואי חזרה למיטה,” היא שמעה קול שנשמע לה מוכר, ואז הבינה ששאלה בקול, ולא רק בראש שלה.
היא הסתובבה לעבר הבחור הצעיר שהתיישב במיטה.
“מי אתה?” שאלה, תוך כדי שהיא יורדת מהכיסא בקפיצה. “איפה אנחנו? ואיך הגענו לכאן?”
הוא צחק בקול והגבר שלצדו התעורר והתיישב גם הוא.
“אנחנו בברלין, במלון שנקרא ‘ארץ הפלאות’, אותו מנהלת הוד רוממותה.”
“הוד רוממותה?” סאלי שאלה, “כבר שמעתי את השם הזה קודם, מי היא?”
“כך כולם קוראים לה בגלל המלון הענק שהיא בנתה, ושנראה כמו מלון מהסיפור של עליסה, ובעיקר בגלל מועדון החלומות שלה,” הבחור הצעיר חייך והמשיך:
“אתם הגעתם למסיבה המיוחדת שהייתה אתמול במועדון של המלון. נפגשנו, מצאתם לי חן, ואת שאר הלילה בילינו ביחד, וכיוון שלא היה מצב שתצליחו להגיע למלון שלכם, הזמנתי אתכם אלי לחדר.”
היא הביטה בשפתי הבחור המדברות, ותוך כדי כך פיסות קטנות של זיכרון מליל אמש קיפצו במוחה, כמו שקופיות ישנות של פעם.
“למה אני לא זוכרת כמעט כלום? ולמה אני כל כך קטנה?” שאלה בתדהמה, תוך כדי שהיא מתקרבת אל המיטה הענקית.
שני הגברים פרצו בצחוק גדול.
“אהובתי, שתית כל כך הרבה אתמול. למען האמת נראית לי בסדר עד אותו הרגע שבו ניסית להתפשט מול כולם.”
סאלי הרגישה איך נשמתה מתרוצצת בתוכה כאילו הייתה השפן של עליזה ועיניה נפקחו כל כך שנדמה היה שכל פניה הפכו לעיניה. היא התחילה לצחוק כדי להרגיע את עצמה.
“עצרת אותי, אני מקווה…” היא אמרה בין צחוק אחד למשנהו. היא הרגישה איך הצחוק שלה הופך להיסטרי.
“מממממ… לא לגמרי,” ענה הצעיר, תוך כדי שהוא אוחז בידה ומושך אותה אליו.
הוא הניח את פיו על פיה. סאלי לא הצליחה לנשום לרגע, והוא ניתק את פיו ממנה. “נרגעת?” שאל אותה, תוך שהוא מביט עמוק בעיניה.
הכל התחיל להיראות נורמלי יותר. החדר, הריהוט וכל האביזרים עדיין היו גדולים מאד, אבל משהו התחיל להיראות הגיוני יותר בעיניה של סאלי.
היא הנהנה בראשה. “כן, כן,” מלמלה.
ואז בבת אחת הזיכרונות מליל אמש חזרו אליה.
סאלי נזכרה במסיבה, במועדון ובחוויה אליה הלכו בידיעה מראש מה הולך להיות.
הם בחרו במועדון המיוחד הזה בו מגשימים פנטזיות על פי בקשה.
הם סיכמו מראש שהפעם היא מרשה לעצמה לאבד את הראש, והוא שותה אך נשאר מפוכח כדי לשמור עליהם.
במסיבה חולקו משקאות שגרמו להזיות מבוקרות על פי הפנטזיה שכל זוג, או יחיד, מבקש.
הם בחרו בפנטזיה שבה הם מבלים עם עוד גבר והוא עושה איתם כל מה שיחפוץ בפומבי.
היא נזכרה בהתרגשות שאפפה אותה כשהוא התחיל לגעת בה תחילה מעל בגדיה מסיר במשיכה את בד הסאטן הסגול מעל כתפיה מותיר אותה כמעט חשופה לגמרי.
היא נזכרה בפרפרים המטורפים שהתעופפו לה בתחתי הבטן כשידיו נכנסו מתחת לשמלתה והחלו ללוש את שדיה.
איך התנשק עם בן זוגה מולה ומול קהל אנשי המועדון.
הכל חזר אליה פתאום. נהר הזיכרון פרץ כל סכר, והריגוש מאמש הציף אותה .
היא הביטה בשניהם, סמוקה כולה. “עשינו את זה באמת?” שאלה בחיוך, כשהיא מביטה בבן זוגה, ששכב מחויך ומרוצה בצידה השני של המיטה הגדולה.
“בואי היכנסי בינינו ונמשיך את העונג הגדול שהתחלנו כאן אתמול בלילה. הפעם תהיי בהכרה מלאה ותיהני מכל שניה, ואין לי ספק שגם אנחנו נהנה עוד יותר,”
אמר לה הבחור הצעיר, תוך כדי שהוא מושיט יד, מוריד את החלוק הסגול מעליה ומושך אותה למיטה, עליו.
