“אני שואל אותך שוב ריקי, את בטוחה שהיית לבד בביתך ביום שישי בערב לפני שלושה שבועות, בין השעות שבע לעשר בלילה?” הוא מביט עמוק לתוך עיניי וצבע עיניו , מזכיר לי כפתורי שוקולד אהובים. אני מלקקת את שפתיי מזכרון ילדות מתוק ומבחינה כיצד עיניו עוברות מעיניי לשפתיי. הוא בולע רוק ולא בפעם הראשונה בנוכחותי. אני יודעת מה זה אומר ומרגישה איך גם אני בולעת רוק באותו האופן בדיוק.
אני מסדרת את החצאית שלי שמתעקשת לעלות מעל ירכיי בכל פעם שאני מחליפה את הרגליים שלי אחת מעל השניה. אני לא אשמה שלא הספקתי להתלבש בהתאם לחקירה צולבת. שני השוטרים שהגיעו למקום עבודתי הזמני, הפתיעו אותי ואני יודעת שאצטרך לספק הרבה מאד הסברים ביום ראשון לדרור ולעמי, המעסיקים שלי החדשים.
אני יודעת טוב מאד על מה החוקר הראשי ג’יימס מדבר, אבל אין לי שום כוונה לחשוף את עומר בשום שלב.
“אני מצטערת, החוקר ג’יימס” אני מדגישה את השם הזר שלו שאינו מתאים לנוף הישראלי בדיוק כמו צבע עורו השוקולדי וגופו המשודרג.
“כפי שכבר אמרתי לך בארבע הפעמים האחרונות, אני לא מכירה את מר עומר נהוראי ובאותו תאריך אני זוכרת בוודאות שהייתי לבד בביתי וצפיתי בסרט “טיטניק” בפעם העשרים בחיי ככל הנראה. חבל שאין לי להראות לך את כל כמויות הטישו ששימשו אותי לנגב את הדמעות בחלק שבו הוא קופא למוות ונופל למעמקים” אני מאפשרת לדמעה אחת לזלוג על לחיי ואני רואה את התרככות פניו לנוכח השינוי במצב רוחי המפוברק.
דפיקות חזקות נשמעות מעברה של מראה חד כיוונית שמאחוריה ודאי יושבים עוד כמה חוקרים שמנסים לנתח את המילים שלי ועד כמה אני משקרת. לא בפעם הראשונה, אני מרגישה בטוחה במקומי מול שוטרי ישראל.
“טוב בואי תקחי לך חצי שעה הפסקה ואני אביא לך את ארוחת הצהריים שהזמנו לך. אחרי זה נמשיך מאותה נקודה” הוא מסתובב ומתחיל לפסוע לעבר דלת חדר החקירות ומשאיר אותי לבד.
אני מוחה את הדמעה, משתדלת להשאיר את החיוך שלי בתוך תוכי. אני מתרשמת מהאופן שמכנסי הג’ינס שלו יושבים על ישבנו המוצק ומאפשרת לעצמי לדמיין את ידיי מחליקות עליהן ואוחזת בהן בזמן שהוא חודר לתוכי. אני מלקקת שוב את שפתיי מבלי לשים לב שעיניי שתקועות בחלקו התחתון של גופו לא מרוכזות כדי לשמוע אותו קורא לי בפעם הראשונה.
“את באה?” הוא מסתובב אליי ועיניי כעת מביטות היישר למפשעתו. אני ממהרת להרים את מבטי, אבל אני מבינה שנתפסתי כבר ואני מחייכת חיוך קטן ונבוך לעברו.
“כן אני כבר באה” אני מתכופפת לעבר הנעל שלי ומסדרת אותה כך שתשב באופן נוח יותר. אני כבר הייתי אמורה לדעת שנעליים יפות כאלו לא יהיו נוחות, אבל המבטים שהם מושכים מגברים, שווים את הכאבים.
גם החוקר ג’יימס לא חף מפשע והבחנתי בעיניו נודדות לאורך החקירה, מספר פעמים לעבר המחשוף העמוק שלי. השותף שלו לעומת זאת ככל הנראה מעדיף את בני המין השני, מאחר ולא הביט לעבר המחשוף או החצאית שלי, אף לא פעם אחת.
מחוץ לחדר החקירות אני רואה ג’יימס שונה מזה שנחשפתי בשלוש השעות המתישות האחרונות. הוא מחייך יותר עם הנשים שמיד מתאספות סביבו, מלאות בחיוכים.
לפתע ניגש אליי גבר שאיני מכירה ומבחין ככל הנראה בעובדה שאני יושבת לבדי ליד שולחן ונוברת באוכל שלי בחוסר חשק.
“מה בחורה כמוך עושה לבד במקום כזה?” אני מרימה את מבטי לעברו ולא מאמינה שהוא הרגע לקח משפט ככל משומש ונדוש כדי להתחיל איתי בתוך תחנת משטרה מקומית.
“הגעתי כדי להציע שירותי מין לשוטרים בחינם, רק היום, מעוניין?” אני אומרת את דבריי בזמן שידי גולשת לעבר ירכי ואני מבחינה כיצד לחייו מסמיקות ועיניו הופכות למזוגגות מעט.
“אהמ אהמ” אני מסיטה את מבטי לעברו של ג’יימס שעומד כעת לידנו עם ידיו על מותניו הצרות שרק מבליטות את המשולש שנוצר בגופו המושלם. חולצת הטריקו השחורה והצמודה עליו, גם ככה מצליחה לחדד עבורי את תווי גופו השריריים ואני נושפת אויר כלוא החוצה.
השוטר השני מרים את מבטו מירכי לעברו של ג’יימס ומיד מבין שמשהו כאן לא בדיוק כפי שאני סיפרתי לו הרגע. הוא מקפל את זנבו בין רגליו וככל הנראה המבט של ג’יימס מצליח לגרום לו פשוט לשתוק וללכת.
“למה את צריכה לעורר בעיות כל הזמן?” ג’יימס שואל אותי ונראה כועס עליי במיוחד.
“אין מה לעשות, אני חייבת לצחוק אחת לשעה, אחרת אני נכנסת להתקף שעמום קשה.” אני אומרת לו בחיוך ומבחינה שגם שפתיו מתעקמות, אך מתעקשות לא להימתח לחיוך. העיניים שלו מדברות במקום החיוך ולי זה מספיק.
רבע שעה אחר כך מגיע אדם מבוגר שלפי המבטים של שאר הנוכחים, הוא בתפקיד בכיר מכולם. הוא מבקש מג’יימס להתכופף אליו מעט כדי שיוכל ללחוש לו משהו באוזנו. עיניו של ג’יימס לפתע נפתחות ומבטו עובר אליי כאילו נתקף בהלם.
“ריקי, אני ואת עכשיו לחדר החקירות!” ג’יימס אומר לי והגבר המבוגר מחייך אליי באופן מפתיע. אני מבינה שמידע חדש מאיר על החקירה, אבל אני מופתעת מהתנהגותו של ג’יימס וסקרנית לגבי הסוד שנלחש לאוזנו.
אני עוקבת אחריו ומנסה להדביק את קצב הליכתו המהירה לעבר חדר החקירות. ברגע שאנחנו נכנסים לחדר, ג’יימס נועל את הדלת ומתחיל להתנהג שונה מאד מג’יימס שיצא מכאן לפני פחות מחצי שעה. הוא מסתובב בחדר כמו נמר שסגור בכלוב ומתהלך מצד לצד בעצבים, מדי פעם מרים את מבטו לעברי, עוצר וחוזר להתהלך.
“את” הוא מצביע לעברי ומתקרב אליי קרוב הרבה יותר ממה שהיה עד לרגע זה ואז שוב נסוג לאחור.
הוא לוקח את הכסא שישבתי עליו בזמן החקירה ומניח אותו מתחת למצלמה שנמצאת בפינת החדר על התקרה ונראה כאילו שהוא מכבה אותה. אני עוקבת אחר כל פעולה שלו במבטי ומופתעת בכל פעם מחדש מפעולותיו.
הוא מסמן משהו לעבר המראה החד כיוונית ולרגע זה נראה שהוא מבקש מהם לצאת משם, אבל קשה לי לנחש שזה אכן מה שהוא סימן להם כשהוא עם הגב אליי.
עוד כמה שניות עוברות עד שהוא מסתער לעברי ותופס את שתי ידיי מעל לראשי בידו האחת ובידו השניה תופס את פניי. אני לא מעזה להניע שריר אחד בגופי או להראות פחד כלשהו, בדיוק כפי שאומנתי במהלך השנים.
“את ישבת כאן כל הזמן הזה ולא טרחת לעדכן אותי שאת מ”המוסד”? הנחת לי לחקור אותך על משהו שלא קיים בכלל. למה?” אני משפילה לרגע את עיניי. לא הכנתי את עצמי לרגע הזה ואני מבינה שנחשפתי. הדבר הבא שהוא עושה מפתיע אותי עוד יותר.
פיו מסתער על פי ולשונו חודרת בכוח לתוך פי. אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוך הרגע הזה, מניחה לעצמי להיסחף לתוך התשוקה שמערפלת את החושים של שנינו. אני שוכחת לרגע איפה אנחנו נמצאים ומניחה לו להרים לי את החצאית הקצרה גם כך עד לקו התחתונים שלי. אני מרימה את רגלי לעבר האגן שלו ומניחה לו לקרב את מפשעתו לעבר מפשעתי.
אני לא יכולה שלא להרגיש את איברו הקשה נדחק לעברי בשיא תפארתו. אני גונחת לתוך הנשיקות שלו ומניחה את ידיי בדיוק במקום שהן חלמו להיות שם קודם, על ישבנו. אני שומעת את פתיחת החגורה שלו ואז את הרוכסן. אני מושיטה יד אחת לעבר תחתוניו ומושכת החוצה את הזקפה היפה שלו. ידי עולה ויורדת על איברו, מכינה אותו למפגש אינטימי לתוך גופי.
הדבר הבא שאני שומעת ומרגישה זה את קריעת התחתונים שלי מגופי. לא אכפת לי מהסימנים שיישארו על גופי מכך ואני מקרבת את עצמי עוד יותר קרוב אליו, מאפשרת לרטיבות שלי לכסות את איברו.
הזין שלו כל כך מתוח וחם שאני מתפתה לא לשנות תנוחה כדי לטעום אותו.
הוא מרים ביד אחת שלו את החולצה שלי כך שהחזיה שלי חשופה בפניו ובתוכה השדיים שלי שהוא חושף אותן אחת אחת ויונק לתוך פיו בתאווה של אדם מורעב.
אני משעינה את ראשי על הקיר ומבליטה את שדיי לעברו כדי שיקבל את כל כולי ואני מניחה את ידי האחת על כתפו ובשניה אני מלטפת את שיערו הקצוץ.
לפתע הוא משנה תנוחה ומותיר אותי חסרת נשימה עומדת חצי ערומה צמודה לקיר בלעדיו.
“בואי לכאן!” הוא פוקד עליי ואני מתקרבת ברגליים רועדות לעברו, מביטה לעבר המראה. “אל תדאגי, כולם הלכו משם והמצלמות מנוטרלות. זה רק שנינו כאן.”
לפני שאני מספיקה להבין מה הוא רוצה, אני מוצאת את עצמי הפוכה על הבטן, על השולחן היחיד בחדר. אני מרגישה את זקפתו קרוב לפלחי ישבני. הוא משחק עם זקפתו בין הפתח של ישבני לפתח הרטוב והממתין רק לו.
“אני לא רוצה להכאיב לך, אבל אני מרגיש שאני עומד להתפוצץ כבר” הוא לוחש לי לאוזן ומקרב את עצמו עוד יותר לפתחי.
“תיכנס כבר ג’יימס. שנינו מחכים לזה מהרגע שראינו אחד את השני, שלא תחשוב שלא הרגשתי את זה” אני לוחשת לו בחזרה.
אני מרגישה אותו נדחק לתוכי וממלא אותי עד הסוף והתחושה הזו גורמת לי להפסיק לנשום לכמה שניות כדי לעכל אותו שם. הוא נע בתחילה באיטיות ואז זה מתחיל. הוא נע מהר יותר ויותר ובכל הכוח. אני לא מרגישה את השולחן ולא חושבת על מה אנשים ודאי חושבים שאנחנו עושים כאן לבד בפנים.
הגניחות שלנו ממלאות את חלל החדר וצליל גופו שפוגש שוב ושוב בגופי יוצרים את המוסיקה הכי יפה בעולם עבורי כרגע.
“אין לך מושג כמה טוב הזין שלי מרגיש בתוך הכוס החם שלך” הוא אומר רגעים ספורים לפני שהוא מתפרק בתוכי ורגע אחרי שאני מתפרקת לרסיסים של אורגזמה שמסרבת להסתיים ומותירה אותי חסרת נשימה ומסופקת.
אנחנו מתנשפים ואני מרגישה את החיוך שלו על הגב שלי נמתח יותר ויותר.
“עד שאתה מחייך סוף סוף לעברי, אני לא זוכה לראות את זה, כמה חבל” אני אומרת באכזבה.
“אל דאגה, אני מבטיח להראות לך עוד הרבה מהחיוכים שלי, אם תבטיחי לי עוד הרבה אורגזמות כאלה.” הוא עונה לי וצוחק.
“אני לא ממהרת לשום מקום ואשמח לגרום לך לעוד חיוך אחד נוסף ממש עכשיו” אני אומרת לו וקורצת לעבר פניו המופתעות והמרוצות.
