הם באו!
אחד אחד בתחילה, ואחר כך האולם הגדול התמלא בצלילי צחוק ונקישת כוסות בדולח.
התחפושת המושלמת שלי תלויה כבר מחוץ לארון, מחכה לרגע שאלבש אותה. מחלון הטרקלין שלי, המשקיף על אולם הנשפים, אני יכולה לראות את אורחיי. אין בהם אחד שעיניו לא תרות סביב, מנסות לנחש מי הוא מי, ובמיוחד מי היא אני. בוודאי מחפשים את האישה בשמלה היפה ביותר, המפוארת ביותר, עדויית התכשיטים הנוצצים ביותר.
אבל הלילה זו לא אני.
ראיתי אותה מגיעה, שמלתה הסגולה מעוטרת אבני חן ירוקות ונצמדת לגופה החושני כעור שני. לא הייתי צריכה לראות את פניה. אופן הליכתה הסגיר אותה. בחמש השנים שחלפו מאז אותו יום למדתי להכיר כל תנועת ראש שלה, כל מחוות יד. כך ייסרתי את עצמי על העוול הנורא שגרמתי לה, וזו הסיבה שגזרתי על עצמי להתרחק מכל אדם.
“האלמנה השחורה”, כך קוראים לה בכפר, האישה שהורגת את בעליה. רק אני יודעת את האמת, אני וטומי, אבל טומי מת, ואני שותקת.
לפני שבע שנים גם אני הייתי כמוה, אלמנה צעירה. נישאתי לבעלי, שהיה מבוגר ממני בשנים רבות, באהבה גדולה, אבל כשחלפו השנים גופו הזדקן ונבל, ואילו אני הייתי בשיא פריחתי. אני המשכתי לאהוב אותו, אבל הוא נעשה סר וזעף, הלך והתרחק ממני, ולבסוף שכנע את עצמו שיש לי מאהב. הוא התהלך בבית כאריה בסוגר, צעק עליי ואף סטר לי פעם אחת. אז עברתי לישון לבד, בחדר שאני ישנה בו עד היום.
דעתו של בעלי נטרפה עליו. כשעבר בכפר יום אחד ראה אותי מדברת עם ארלן, נער צעיר וחסון שנעזרתי בו לפעמים בקניותיי בשוק, כדי לאפשר לו להרוויח קצת כסף להביא למשפחתו העניה. הוא דימה בעיניי רוחו שארלן הוא המאהב שלי, ראה איך אני שוכבת בזרועותיו הצעירות והחסונות וזועקת את שמו כשאנחנו מתנים אהבים. זה היה, כמובן, רחוק מאד מהמציאות. ארלן היה מאוהב עד מעל הראש בנערה חמודה ושמה קלאריס, והיה מספר לי עליה בעיניים בורקות.
באותו לילה חמתו של בעלי בערה בו. הוא יצא מהבית, התגנב אל הכפר והעלה את ביתו של ארלן באש. ארלן החסון ניצל, והצליח לחלץ גם את אחיו הצעיר, אבל שני הוריו נשרפו בחיים, ואיתם מעט הרכוש שהיה להם.
כשחזר הביתה סיפר לי בגאווה שהרג את המאהב שלי, אבל מתגובתי הוא הבין מיד שלא היה ולא נברא. רתחתי מזעם, אבל לא נשברתי, כפי שהיה קורה לו הייתי מאוהבת בנער. צרחתי עליו שאמנם אין לי מאהב, ויד גבר לא נגעה בי כבר שנה, מאז שהוא עצמו מנע את עצמו ממני, אבל שלמחרת אני מתכוונת להסגיר אותו למשטרה, ומבחינתי הוא איננו בעלי יותר.
למחרת בבוקר מצא המשרת שלו את גופתו הקרה במיטה. ליבו לא עמד במעמסה, וחסך ממני את ההשפלה שמבשפט ומאבק גירושין. הוא הפך אותי באחת לאלמנה צעירה ועשירה מאד, וגם, אחרי שנדמו הדי האסון של השריפה ובמוות, רעבה מאד ליד גברית.
ביום שקברתי אותו כבר חזרתי הביתה עם אחד מגברי הכפר, והוא הרים את השמלה השחורה שעוד לא הספקתי לפשוט והזכיר לי את טעמה של תשוקה.
מאותו יום נשבעתי לא ללבוש עוד שחור.
הייתי מסתובבת בכפר ובשוק, לבושה שמלות צבעוניות ועמוקות מחשוף, צווארי הארוך חשוף למבטים וישבני מעכס בפיתול מזמין.
והם באו.
הצעירים, המבוגרים (אם כי את אלה פחות אהבתי, ונדיר שהסכמתי ליותר משיחה או נשיקה חטופה), הרווקים, המאורסים והנשואים. כולם באו. נשות הכפר שנאו אותי ופחדו ממני. הן היו מסתכלות עליי במבטים רושפים, אך לא יכלו לומר כלום. אחרי הכל, היו אלו רק שמועות. דליה ברתולמאו, במיוחד, לא יכלה לסבול את נוכחותי, ובצדק. בעלה לא הפסיק לרדוף אחריי. מה שלא ידעה היה שלא היה לו כל סיכוי. מהחלון אני יכולה לראות עכשיו את הבת היפה שלהם, בל, מסתובבת בין אורחיי עם מגש כסוף ועליו כוסות שמפניה. היא נערה חרוצה וחכמה, בל, לא רק יפה. עוד מעט היא תזכה לעזרה שלא דמיינה שתקבל.
הברמן שלי לערב זה נכנס לחדרי. זו לא הפעם הראשונה שהוא כאן, כמובן. לא אחת הוא חימם את מיטתי באותם ימים, ולמרות שהימים האלה חלפו מן העולם, הוא נותר חברי ואיש סודי. הלילה ביקשתי ממנו לעזור לי להגשים את התוכנית שרקמתי. אשתו כבר מסתובבת באולם, לבושה בתחפושת המכסה טפח ומגלה טפחיים. היא משוכנעת שהוא עדיין בעבודה, ולא יגיע הערב. הוא מחליף את בגדיו בחדרי ומסתיר את פניו. אני מסתכלת עליו כשהוא מתלבש וניצוץ זערורי בבטני מזכיר לי את לילות התשוקה שלנו. הוא מסתכל עליי ומחייך, אבל אני מגרשת אותו החוצה. הלילה יש לו תפקיד אחר, ואני… אני כבר לא אותה אישה שהייתי.
אשתו לעולם לא תזהה אותו. הסיכוי שהיא אפילו תסתכל על הברמן הוא זניח. על מי היא כן מסתכלת? ומה יש לה לחפש כאן לבדה בשמלה הזו, שאינה מותירה מקום לדמיון? אינני יודעת, אבל לא אחת שכמותי יכולה לשפוט אותה, וגם לא הוא.
הכל השתנה כשראיתי בפעם הראשונה את טומי. הוא קנה פרחים בשוק, והסביר לבעל הדוכן בעיניים נוצצות שהוא קונה אותם לאישה שהוא אוהב. ליבי נחמץ בקרבי מקנאה. גם אני רציתי מישהו שיקנה לי פרחים, שיספר עליי לאנשים ויאמר שהוא אוהב אותי. בשביל גבר כזה הייתי מוותרת על כל הגברים האחרים. לא ידעתי מי האישה שהגבר הצעיר דיבר עליה, וגם לא היה אכפת לי. רציתי אותו לעצמו. ניגשתי לדוכן ופתחתי עמו בשיחה קלילה. עיניו לא נדדו ולו פעם אחת למחשוף שלי, וזה רק גרם לי לרצות אותו יותר. המצאתי איזו עבודה בטירה והצעתי לו עבורה סכום אגדי של כסף. הוא הסכים ברצון. היה ברור שהוא זקוק לכסף הזה.
ביום שטומי הגיע נתתי לו לעבוד במשך חצי שעה, אבל אז הצעתי לו משקה קר. הוא שמח. הגשתי לו את הפונץ’ המיוחד שלי, שהיה מא ביין תפוחים, מתוק אך משכר מאד. המשכתי למלא את כוסו עד שעיניו התערפלו, ואז ביקשתי ממנו שיעזור לי לפרום את קישורי השמלה. הוא כבר לא ידע מה הוא עושה, ולפני שהבין מה קורה הוא כבר היה במיטתי, עושה מה שגברים צעירים עושים הכי טוב.
כששנינו שכבנו שם, מתנשמים מהמאמץ, הוא פתאום הבין מה עשה. עדיין שיכור כלוט הוא רץ החוצה, נכנס למכוניתו ונסע, בוכה וממלמל את שמה של אהובתו. למחרת נודע לי שמכוניתו התרסקה למרגלות הצוק לאחר שאיבד עליה שליטה.
בלוויה ראיתי אותה, את אשתו הצעירה, מי שמאותו היום ואילך תזכה לכינוי “האלמנה השחורה”. היא נאחזה באבן הקרה של הקבר וסירבה להתנחם. ליבי נשבר למראה הזה.
באותו היום החלטתי להתנזר מגברים, לא לחפש עוד אהבה, אם החיפוש הזה הביא כאב לחייהם של כל כך הרבה אנשים. הסתגרתי בטירה ולא יצאתי עוד ממנה.
עד היום.
בחודשים האחרונים הלכה והתגבשה במוחי מחשבה טורדנית, וסירבה לעזוב – שאם אדאג שהאלמנה השחורה תמצא אהבה, אולי אכפר בכך על חטאי, וגם אני אוכל למצוא אהבה.
לכן החלטתי לערוך את הנשף הזה. הברמן שלי ואיש סודי שיתף איתי פעולה בתכנון וישתף איתי פעולה במהלך הערב לחבר בין הזוגות.
אני רואה את האלמנה מסתובבת בשמלה המדהימה שלה. היא ניגשת לדבר עם זורו במסיכה, ולרגע אני מקווה, אבל שפת הגוף שלהם מספרת לי דברים אחרים, וכעבור דקה אני רואה את אשתו של הברמן נצמדת אל זורו באופן שלא משאיר מקום לטעות. אה. עכשיו הכל ברור. הברמן ניגש להגיש לאלמנה כוס של הקיאנטי הטוב ביותר שלי, כפי שציוויתי עליו. אצבעותיהם נוגעות כשהוא מגיש לה את הכוס, והנה! זה מה שחיכיתי לו. אני מתבוננת בהם עוד מעט, עד שהברמן נקרא במסגרת תפקידו להגיש יין לאנשים אחרים, ואז אני עוזבת את חלון הטרקלין, וניגשת ללבוש את התחפושת שלי – שמלה לבנה מעומלנת, סינר שחור, כובע לבן ומסיכה שחורה פשוטה על הפנים.
היום אני חלק מצוות המלצריות. אני יורדת להצטרף לבל ולוקחת מגש כסוף עם כוסות יין.
***
לפרק החמישי בבלוג של הדר https://amour.co.il/amour-media-story-255076
לפרק השביעי בבלוג של נעה https://amour.co.il/amour-media-story-255081
