ראשית כל ומעל הכל, גילוי נאות, גל ברקן היא הרבה מעבר לעורכת שלי ב Amour, היא חברה טובה, מאוד ….
כשגל שביקשה ממני ללקטר (כן, ללקטר,לא לקטר, אלא להיות לקטור… בכלל אני לא מקטר, אני רק מקפיד לציין במפורש את כל הדברים שלפי דעתי לא בסדר) את “טוי בוי” ידעתי שמעבר לכבוד הגדול שקיבלתי, זאת הזדמנות נפלאה להיכנס בגל, חזיתית, במאה שמונים וחמישה קמ”ש לפחות.
למי שלא יודע, תפקיד הלקטור לזהות חורים בעלילה, דמויות שמשנות צורת התנהגות, חוסר עקביות ורציפות של פרטים ועוד מלא דברים שמתאימים בול למי שמתפרנס מלחשוב על התמונה הגדולה ועל הפרטים הקטנים בו זמנית.
ומה אגיד לכם קוראות וקוראות יקרות….
יש בספר יותר מדי סקס !! (מה??? מה הוא אמר?? הוא פולני??)
שיהיה ברור, אין שום סצינת סקס מיותרת, כולן כתובות בצורה מטריפה (כמו שגל כותבת), ורובן משאירות אותך (או אותך, או אותך…. How are you doing….) עם הלשון בחוץ.
אז למה יותר מדי סקס?
הקנאה !! הקנאה בסופי ובג’ק.
ועכשיו ברצינות.
“טוי-בוי” הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בזמן האחרון.
הוא מרתק, קולח, מרגש, מפתיע (לא לא, שום ספוילרים…) ואין בו רגע אחד דל או משעמם. לקח לי שלושה פרקים לרצות להיות חבר של סופי, ועוד שניים להתאהב בה לגמרי.
העלילה מספרת לנו על אוסף אירועים בלתי אפשריים שמביאים את הגיבורים למימוש אהבה בלתי אפשרית, על גבול הבדיונית, ויחד עם זאת, בתור מי שהחיים שלו עמוסים בארועים בלתי אפשריים על גבול הבדיוניים, הכל עושה שכל, ונוגע עמוק עמוק בלב, ובבטן, ובמקום הזה שמתחת לבטן…..
גל, כמו שרק גל יודעת, בונה סיפור שהוא בעיקר שיר הלל לאנשים (אבל לא רק) שיש להם אומץ לאהוב, בלי להבין אפילו איך ולמה.
פשוט לאהוב.
אין לי ספק, שברגע הנכון הספר יגיע לידי מפיק ויהפוך לסרט.
אז לסיכום.
“טוי בוי” לא דומה לשום ספר שקראתם, ואם לא יהיה “טוי בוי 2” גם לא לספרים שתקראו בעתיד.
I’m completely your toy
תודה על המתנה הנפלאה הזאת.