את יפה

5afed83b2150b.jpg

“ואת יפה, כל כך יפה”
ככה אני שרה לעצמי כבר כמה ימים, בהשראת השיר של יגאל בשן.
“את יפה, צמד מילים ששמעתי מרבית חיי ולקח לי הרבה מאד שנים להרגיש כך.”
אני מסמיקה קלות ומחייכת להסתיר את המבוכה שמטפסת בה כשאני מדברת על היותי יפה.
“הגומות שלך,” ליאור מצלמת אותי בדיוק בפוזה הנבוכה שלי “הן אומרות כמעט כמו עינייך.” ליאור מסדרת את פוקוס המצלמה ומרימה אלי את עיניה, “זה בסדר שאני מצלמת תוך כדי, נכון?”
“באת לדבר איתי ולצלם אותי תוך כדי לא?” אני מותחת צוואר, להיות מעט יותר גבוהה וזקופה לצילום, כמו שלמדתי לאחרונה. “אין לי בעיה עם המצלמה, אני לא מתייחסת לקיומה וכך אני איכשהו יוצאת בסדר בתמונות.”
היא צוחקת, “את יפה גם מבעד לעדשת המצלמה.” ומחווה לי בידה להמשיך לדבר.
“זה התחיל כשהייתי ילדה שמחה עם גומה עמוקה בכל אחת מלחיי, חיוך כמעט קבוע בעיניים, שפתיים ולחיים עגולות מלאות וסמוקות.” אני מרגישה את הלחיים שלי מתלהטות ומרימה יד קרירה לצנן אותן. “התחושה הזו התחילה שכל מי שרק יכול היה, נגע בי ואני הרגשתי איך אני מקטינה את עצמי, מצמצמת את הגודל שלי, כדי שיגעו בי פחות, כדי שישאירו לי את מה שהם קראו לו יופי.” זיכרונות שמעולם לא צצו פתאום מתעוררים בתוכי.
“למה, לעזאזל, צריך לגעת בי, כדי להסביר לי כמה אני יפה? התרוצצו מחשבות, בין הלב מוהוח של ילדה קטנה בת ארבע או חמש שמנסה להבין מה רוצים מהלחיים שלה.”
ליאור מניחה מולי דף עם כמה שאלות וקמה מכיסאה כדי לצלם.
“ואת יפה, נשארת יפה, יגאל בשן ממשיך לשיר לי גם כשהתבגרתי והמושג יופי התחיל לשנות צורה ואופי, אני נשארתי יפה, אבל יש יפות ממני, האמנם? מעולם לא הובהר לי שיש כל מיני סוגים של יופי. התחלתי להרגיש לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה, לא מספיק טובה, וכל התחושות הללו, כי ברור לי שאת היופי שכולם רואים בי אני צריכה להחביא, משהו במראה לי גורם לאנשים סביבי להתעסק בו ובסופו של דבר לי להתעסק באייך אני נראית ולא במי שאני, ביופי הפנימי שגם עליו דברו לא מעט אבל את זה, אז, כלל לא הבנתי.”
אני מרימה את כוס הקפה אל שפתי ובקצה עיני רואה את ליאור כורעת ומצלמת אותי מזוית תחתונה. אני לוקחת שלוק מהקפה החתיך שעשו לי באופן מיוחד ומסתובבת עם כל גופי אליה, “מה זו הזווית המוזרה הזו, שהחלטת לצלם אותי?” היא מתקרבת לקפה שלי ובקליק רעשני מצלמת אותו, “הזוית הזו מביעה בדיוק את מה שאמרת לי, את החיפוש אחרי היופי מבחוץ, מבפנים, אחר כך כשתראי את התוצאה הסופית של המפגש שלנו, תביני בברור על מה אני מדברת, עכשיו, תמשיכי לדבר ותתני לי לצלם איך וכמה שאני רוצה.”
“תהיי יפה ותשתקי,” אני צוחקת ומניחה את כוס הקפה על השולחן רגע שלפני שהוא נשפך עלי. “זה למשל, לא אמרו לי מעולם, בכלל, אף פעם לא ידעתי מה לעשות עם ה- איזו יפה את – מה זה אומר? מה זה נותן לי? מה אני אמורה לעשות עם היופי הזה לעזאזל? אף אחד לא הסביר לי מה הכוונה במילים הללו. מה יפה בי, האם המושג הזה אמור לשרת אותי, את אלה שמחמיאים לי?” אני מרימה את עיני כדי לפגוש את עיני ליאור צוחקות אלי, “לפחות הבנתי שאני מקבלת מחמאה,” ובקליק נוסף היא מצלמת את ‘עיני ששפלו לרגע’ {רחל אהובתי}
ליאור מתיישבת מולי מזיזה את הקפה לקצה השולחן ואת המצלמה היא מניחה בזוית של 45 מעלות מולי.
אני פוקחת את עיני והפה שלי גם נפתח, “לא,” היא מושיטה יד, “אל תשאלי, תמשיכי לדבר, אני רוצה להקשיב לטעם שיוצא לך מהפה.”
“לקח לי הרבה מאד זמן להבין שהמעטפת החיצונית שלי חיננית ומעניינת, אבל מה שקורה מבפנים זה היופי שאותו אני מחפשת כשאני מסתכלת על אנשים אחרים, ואז גם הבנתי שזהו בעצם היופי שאני מחפשת גם בעצמי ואולי כל עוד אני לא רואה את עצמי כיפה מבפנים, אני לא מסוגלת להבין איזה יופי אנשים רואים בי.”
ליאור מחליפה עדשה במצלמה ומבקשת ממני לשבת כשהשמש מאחורי, אני כבר לא שואלת, למרות שליאור כמעט ולא מוציאה מילה מפיה משהו בנוכחות שלה ושל המצלמה הכמעט בלתי מורגשת שלה, מאפשר לי להתייחס לנקודות שכתובות לי על דף הנייר שהיא שמה לפני כשנפגשנו, כאילו היא שואלת ומגיבה לי.
פתאום אני מרגישה כאילו למצלמה שנמצאת בידה של ליאור יש איזהו שיח איתי על המושג יופי.
“צילום יכול לספר המון על הבפנוכו שלנו.” אני מטה את ראשי כדי לברוח מקרן השמש שמסנוורת אותי וגורמת לעיני להצטמצם. “תמיד אהבתי להצטלם, אבל לא אהבתי שמביימים אותי, אני חושבת שכשמצלמים אותי בלי שאני שמה לב, רואים אותי באמת, או לפחות אני רואה את עצמי באמת.”
ליאור זזה שוב, אבל לא אומרת מילה, היא מצביע לי על הדף שמול עיני. “אוקי, את לא רוצה שאסטה מהנושא, הבנתי,” אני חובשת משקפיים כדי לראות את השאלה הבאה ואז שומטת אותם על השולחן. “אבל למצלמה יש משמעות גם על הבנת המושג יופי עבורי.” אני מצלה על עיני כשאני מרימה מבט לעבר ליאור.
“נכון, אני יודעת, אני רואה אותך דרכה, אבל תנסי להמשיך על פי הנקודות הכתובות ואם היא חלק מהן, אז אין לי בעיה.”
אני מותחת רגליים ומשעינה את גבי על הכיסא, “המצלמה לימדה אותי לראות את מה שכל מיני אחרים ראו ורואים בי, קודם כל למדתי לאהוב את מי שאני ולקבל אותי ככה כמו שאני, לראות את המעלות שלי וגם את החתיכות החסרות שבי וכשהבנתי שזו מי שאני ולמדתי גם להעריך את מי שאני, הצלחתי לראות בי יופי.”
אני מציצה בדף שלפני, אוספת את כוס הקפה אל בין כפות ידי ומרימה מבט אל עבר שאר האנשים היושבים בבית הקפה הקטן שבמרכז תל אביב. “אחרי שלמדתי לראות את היופי הפנימי משתקף בפנים, בצורת ההליכה ובשפת הגוף שלנו, של כולנו, אני סוף סוף מבינה את מה שלא הצליחו להסביר לי כשהייתי ילדה ונערה ואפילו כבר אימא. אני מבינה שאני יפה בעיני האנשים שרואים לי בעיניים את הבפנוכו שלי והאנשים היפים סביבי זה אלו שמקרינים לי החוצה את מי שהם ללא קליפות ומסיכות.”
מלצרית ניגשת אלינו עם החשבון וליאור מניחה את הכסף, “היה לי לעונג השעתיים הללו איתך, את תקבלי חלק מהתמונות, כי חלק אני אעביר לאחראי על הכתבה, ואת תוכלי ממש לקרוא בצילומים את מה שסיפרת לי כאן.”
היא מכבה את מצלמת הווידאו הקטנה שהקליטה אותנו במשך השעתיים האחרונות ואנחנו קמות.
“יש עוד כמה דברים שהבנתי יותר לעומק, היום בזכותך” אני מחבקת את ליאור, “על איך אדם אחד יכול להוציא ממני שמחה, ויופי בעוד אחר יכול לגרות לי דווקא את החלקים חסרי הסבלנות שלי. לדעתי יופי, אמת וגם צדק הם משהו מאד סובייקטיבי ולכן הוויכוחים עליהם מיותרים, הרי לכל אחד מאתנו יש את הראיה הפנימית שלו, הטעם הייחודי שלו ומכאן גם האמת והצדק שהם פנימיים שלו.”
ליאור מנשקת אותי בדיוק על הגומה שנחפרה לה בלחיי באותה שניה שסיימתי לדבר.
“יש לא מעט דברים שאמרת שעשו לי הרבה מחשבה, אנחנו נפגש לעוד סיבוב כזה, אני בטוחה.”
היא שמה את התיק עם המצלמות על הגב שלה ומתחילה לצעוד לעבר מכוניתה, ליאור נעצרת לרגע, “נשארת יפה,” היא מסובבת את ראשה אלי בחיוך ענק, “תשמרי לי על היופי שלך.”

ואת יפה, נשארת יפה – יגאל בשן 

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר