במשך רוב חיינו כנשים נהגו להסביר, להראות ולהעביר לנו מסרים מילוליים ובלתי מילוליים אודות הצורך שלנו לקבל עזרה ואף להזדקק לה ובמיוחד ממי שכונה בעבר בטעות כ”המין החזק”.
כבר בנעוריי התחלתי לערער על האגדות שהאכילו אותנו אודות נסיך על סוס לבן שיבוא להציל אותנו. כל ספר רומנטי שנכתב אז התחיל במצוקת הנערה והסתיים בעזרת הנסיך או האביר והעיקר שיהיה זה מישהו מהמין השני.
אני מודה שזה הצליח לעיתים למסך אותי, כל הרומנטיקה הזו וגרם לי מדי פעם לרצות שמישהו אחר יציל אותי במקרה ואזדקק לכך. השנים עברו ולמרות שהיה נוח להיות שם במקום הרומנטי ההוא שמכרו לנו, משהו תמיד קינן בי שאני גם יכולה ואף רוצה להיות במקום של להציל את עצמי, בעצמי ובכל מצב אפשרי.
זה התחיל מהדברים הקטנים “לא תודה, אני מסתדרת לבד לסחוב את הכל”, “לא תודה, אני יכולה לעשות את זה לבד”. האתגרים לעשות הכל בעצמי הלכו וגדלו ובסביבתי ההצעות לעזרה הלכו והתמעטו עם הזמן. ידעו שיש כאן מישהי שממש מסרבת לקבל עזרה ומצד שני תמיד מוכנה להעניק אותה למי שרק מעוניין או צריך.
זה אולי שוחק לפעמים להיות שם תמיד בכוננות עזרה עצמית והדיפת הצעות העזרה מאחרים, אבל בכל מצב תמיד אעדיף לנסות קודם כל לבד ורק במקרים קיצוניים, אסכים ל”הפסיד” בקרב הזה ו”להיכנע” ולקבל את העזרה המוצעת או חס ושלום לבקש אותה.
“את מחפשת אביר על סוס לבן” מישהו אמר לי את המשפט הזה לא מזמן וכמה שהוא טעה. אני לא מאשימה אותו, כי הוא לא הכיר אותי אז מספיק טוב בשביל לדעת שלא רק שאני לא מחפשת אביר על סוס לבן כמו באותן אגדות שגדלתי עליהן, אלא אני מעדיפה לתפוס את הסוס הכי שחור והכי גדול ומפחיד שיש, להכניע אותו ואז לרכב עליו אל עבר השקיעה שאני כל כך מעריצה. אם אהיה שם לבדי בסוף הדרך, מה שסביר שלא יקרה, אחיה בשלום גם עם זה ובלבד שלא יהיה מישהו שאזדקק לו לעזרה כדי לעשות את מה שרוב הסיכויים, אעשה הרבה יותר טוב, כי מי יודעת מה הכי טוב עבורי אם לא – אני?
אז לא, אני לא צריכה שיציל אותי אביר, נסיך, גבר או כל אדם אחר. יש לי אותי להציל את עצמי כל פעם מחדש ומי שחושב אחרת מוזמן להסתכל טוב טוב לעבר האופק החדש של חיי ולראות אותי דוהרת על הסוס השחור, הכי גדול והכי יפה שיש, מחייכת וגאה.
הבנות שלי גדלות מול מסרים שונים ממה שאני גדלתי עליהם וגם אם היה להם ספק בכך, הן רק צריכות להביט בי ולראות שבהחלט ניתן לעשות את הדברים לבד ואפילו יותר מהר, יותר טוב, בהנאה ותחושת סיפוק.
אם יש לי יעד חינוכי אחד לבחור בו כהורה, זה היעד – “מי יציל אותי?” – את בעצמך עם חיוך, אמונה בעצמך ואומץ.
