קפה

5b5099baea8e7.jpg

בית הקפה הקטן שמול הים היה מקום המפלט שלה בימים אלו, בבקרים בהם הייתה לגמרי לבד, הייתה לוקחת את המחשב, המחברת שלה ונוסעת לשם.
לא הטרידו אותה, סערה המשתוללת בחוץ או שמש שמלטפת את הרוח החורפית והקרירה. היא הייתה זקוקה לאוויר הנקי שהגיע מהים, לקולות שהשמיעו הגלים, רחשים שהיו לוקחים אותה למחוזות אחרים.
“תמר?” הקול השואל העיר אותה ממחשבותיה.
“כן, זו אני.” הרימה את עיניה מהמחברת, כדי לראות מולה בחור צעיר, קרוב לגילאי ילדיה, שיער שחור, עיניים ירוקות מחייכות.
“אני יכול לשבת?” חייך תוך כדי שהוא מתיישב מולה.
“קבענו, שכחת?” ענה למראה עיניה השואלות.
“שקעתי במחברת שלי ושכחתי לגמרי” ענתה בחיוך שניכר בעיקר בעיניה, תוך כדי שהיא נזכרת, מי הוא ולמה הוא יושב כאן מולה.
“את מוארת, כשאת מחייכת.” מבטו סוקר אותה.
“תודה” ענתה במבוכה, מרגישה את הסומק בלחייה גובר.
“נזמין קפה?” הבחור הצעיר הציץ בתפריט שהיה מונח על השולחן.
“בשמחה, עוד לא שתיתי הבוקר.” חייכה ונופפה למלצר בידה וזה הגיע לשולחנם, שמע משניהם כיצד הם אוהבים את הקפה שלהם. בעוד הוא רושם את ההזמנה, הרים את עיניו וחייך אל תמר, “איך את היום?”
“מצוין” החזירה לו חיוך
“יש סיכוי לקרוא משהו ממה שאת כותבת כאן כל בוקר?” הוא רכן ואסף אליו את התפריט.
“בשביל זה אני כאן” השיב לו הבחור בעל העיניים הירוקות בקריצה.
“מאד מסקרן מה שתמר כותבת,” המלצר הביט בה, “מידי פעם, היא מקריאה לי שורה או שתיים, מבקשת לדעת, אם זה נשמע הגיוני, ומה זה גורם לי. כבר אמרתי לה שזה בעיקר גורם לי לרצות לקרוא עוד.”
“הלו, אורן, דן, אני כאן” שמעה את עצמה אומרת בקול “הגלים לא סחפו אותי איתם, בינתיים.” המלצר חייך אליה והמשיך לדבר אל דן בעל העיניים הירוקות.
“כשאני אומר לה את זה, היא נבוכה כולה, לחייה מאדימות והיא שוקעת חזרה אל תוך המחברת, הקפה או, בוהה בגלים.”
תמר חשה בעיניו של דן, מחפשות את שלה בשאלה.
“אורן, אני מאד אשמח לקפה שלי עכשיו.” אמרה בחיוך.
כמעט כל פעם שהייתה מתיישבת ומזמינה את הקפה שלה, היה לאורן המלצר, בעל החיוך השובב והפה השנון, משהו לומר לה או, לשאול אותה.
אורן צחקק בשובבות והלך.
“ספרי לי תמר, מה את רוצה לעשות עם הכתיבה שלך? את מגוונת, פרוזה בגוונים שונים, כתיבה אחרת במרחבי המדיה הווירטואלית, פוסטים ליריים יותר, במחברת הסודית במגרה, מוחבאים שירים.”
הוא השתתק, היה נדמה לו שתמר לא מקשיבה לו.
תמר נאנחה בשקט, הביטה במחברת שמולה, במחשב המונח לצידה מחכה שתפתח אותו, תקרא שוב את הפוסט האחרון שכתבתה ותשלח אותו לבלוג שלה.
“עלתה בי מחשבה, אולי היא מעט נועזת,” היא הניחה את העיפרון לצד המחברת הסגולה
 והדליקה את המחשב, “לאסוף דווקא את הפוסטים שלי, אולי לבחור מתוכם את המתאימים ולאגד אותם לספר או חוברת.”
“יש” קולו של אורן צוהל לידה והקפה מונח ליד כל אחד מהם. “נו אז יהיה ספר?”
“אנחנו מבררים את זה עכשיו, זה הקפה שלי נכון?” דן אוחז בידית ספל החרסינה שאורן הניח מולו ונושם לתוכו את ניחוח הקפה.
תמר מביטה בו ויודעת שבחרה את האדם הנכון לעזור לה. “כמה מקום בראש הארומה הזו נותנת, נכון? נראה לי שאתה חובב קפה כמוני לפחות.” היא אוחזת בשתי ידיה את ספל הזכוכית שאורן הניח לפניה ומביטה בלב הקצף המצוייר בקפדנות ובמיוחד עבורה מהברמנית הקבועה והאהובה עליה.
“היא חוויה, האישה הזו,” אורן ממשיך לעמוד לידם, “לעיתים אני רואה אותה כותבת, כשדמעות זולגות מעיניה, או בחיוך גדול וחם והיא עדיין לא מאמינה שהמילים שלה נוגעות באחרים.”

תמר לגמה מהקפה. בינה לבין אורן קשר נעים ופתוח בחודשים האחרונים, בהם היא מגיעה לפחות פעמיים בשבוע, לנשום אוויר נקי בבית הקפה שעל שפת הים.
הימים הללו, בהם שקעה בספרים או בכתיבה, בהם הייתה לבד, נחה קצת מהאוהבים הדואגים לה ומנסים להקל עליה את התקופה הנוכחית, היו בשבילה היכרות מחודשת ומיוחדת עם עצמה.
הכרות עם כל מיני קולות וצדדים שלה ושבה, שהחליטו עכשיו בצורה ברורה ומשמעותית, בדרך כזו שאי אפשר להתעלם מהם. היא גם לא רצתה להתעלם, הבינה שזה הזמן למצוא בתוכה את האמונה, הכוחות והדרך להיות מי שהיא, ללא מסכות והתייפייפות.
היא גילתה, להפתעתה, שמרבית הסובבים אותה, רואים את השינויים החלים בה ואוהבים אותם.
אורן המלצר, שבמרבית הימים כשהגיעה, היה במשמרת, היה מהמעטים שהכירו את תמר המתחדשת, ללא היכרות עם תמר ההיא, הביישנית, זו שלא מעזה, שלא מדברת, הכל בתוכה פנימה.
כשהיה שקט ורגוע בבית הקפה, היה מתיישב לידה עם הקפה שלו והם היו משוחחים וצוחקים לא מעט. הדהים אותה, כל פעם מחדש, כמה נוח ופשוט לה לדבר עם הצעירים, שיכולים היו להיות ילדיה.
לא פעם היה אורן אומר לה, שהוא חושב שזייפו לה את שנת הלידה.
“תמר” קולו של דן החזיר אותה חזרה לשיחה והיא הבינה שאורן השאיר אותם לבד.
“שאלתי אם כל הפוסטים שלך במחשב?”
“כן” היא הנהנה בראשה, וחיפשה בעיניה את התיקייה על מסך המחשב, “יש לי תיקיה בה שמרתי את כולם, גם שלחתי במייל לחברה טובה, כדי שיהיה לי גיבוי”
“חכם מצדך,” דן מזיז את כסאו כך שישב לצידה של תמר, “אני רוצה שנשב על הדברים שכתבת, נחליט אם ומה אנחנו רוצים להכניס לספר ומשם נמשיך הלאה להגהה ועריכה”.
“דן,” תמר הרימה את עיניה מהמחשב תוך כדי שהיא נעה בכיסא באי נוחות קלה, “הייתי רוצה שהפוסטים יערכו בצורה כרונולוגית. בבלוג שלי, הפוסטים לא מונחים אחד אחרי השני לפי הסדר בו כתבתי אותם. לעיתים היה קשה לי לשתף מיד לאחר שכתבתי ויש גם כאלה שלא שמתי בבלוג כלל.” היא מביטה שוב במסך המחשב ולוגמת מהקפה, “בספר, הדברים צריכים להיות בצורה מסודרת על פי מועד כתיבתם, כך יהיה אפשר לראות את התהליך הפיזי והנפשי שעברתי והעברתי את עצמי.”
“זה נשמע לי מאד נכון,” עיני דן נעוצות בה, מנסות להבין את האישה הסמוקה והחייכנית שיושבת מולו.
“את רוצה שהקוראים יעברו איתך את הדרך בזמן והצורה שאת עברת אותה.”
תמר, נבוכה ממבטיו, מהנהנת בראשה ומבטה נודד אל השמש האביבית שגרמה לאנשים היושבים בחוץ להתקלף מבגדיהם.
מדקרת קנאה קלילה נעצה בה כשראתה את הנשים פושטות חולצות, שמלות ונשארות בבגד ים בעוד שעליה להישאר מכוסה, כדי שעורה לא יתמלא כתמים משילוב של השמש והחומרים הרעילים שעדיין לא יצאו מגופה לחלוטין.
“זו סיבה אחת,” אמרה כשעיניה עדיין נודדות בינות האנשים שעל החוף, “כל קורא חש אותי שם, אבל, לוקח את המילים איליו, למקומות שנכונים ומתאימים לו, לכן חשוב לי הסדר. עבורי, המסע התבהר מזמן ולכן כרונולוגיָת הכתיבה לי, כתמר, לא חשובה, אבל אם ברצוני לספר את המסע שעברתי ועודני עוברת, בצורה כזו שקוראים יוכלו להזדהות ואולי לרצות לצאת למסע כזה משלהם, לדעתי, זה צריך להיות ערוך ומסודר על פי הסדר בו נכתבו הפוסטים, על פי הסדר בו קרו הדברים.”

הסיפור הזה נכתב ממני באחד מבתי הקפה על שפת הים בהם ישבתי וכתבתי בזמן שהרוח בידרה את קרחתי, ואני למדתי שנפתחה לי דלת לעולם חדש שנקרא נעה 🙂

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר