הוא הגיע לנחם אותי על מותו של אחי הבכור והאהוב, הייתי בת 19.5 וגם הוא. ופתאום צמחה ופרחה לה אהבה גדולה.
הכרנו כשהיינו בני תשע, אביו היה רופא שיניים שמגיע עם משפחתו בכל חופשות בית הספר לקיבוץ הדתי בו גרתי ומטפל בשינינו.
התחברנו. למרות הביישנות שלי אז, והיותו בן, הפכנו לחברים טובים כבר בגיל ההוא.
יום אחד הוריו הגיעו לבקר אותו בבריכה בישוב ליד {לפני שהקימו את הבריכה בקיבוץ}, הבחנתי בהם ראשונה ורצתי לקרוא לו, אלא שבדרך הייתה סככה עם עמודי ברזל שהפריעה לי התנגשתי בעצמה בעמוד ועפתי, עשיתי סלטה באוויר (ממש התעמלות קרקע) איכשהו מצאתי את עצמי על הגב על הדשא כשהמצח שלי פתוח, דם זולג על עיני ופציעה גדולה וכואבת בברך ובמרפק.
כל הילדים והמבוגרים סביבי {כך זוכרת את זה} הוריו! {שאיתם היה לי רומן מילדות} מיהרו לקחת אותי לבית חולים הקרוב.
אולי אז כבר ביצבצה אהבה שלא הבחנו בה?
הוא החליט בשלב מסויים לבוא ללמוד איתנו בבי”ס ובמשך כל השנים הללו נשארנו חברים קרובים מאד. הייתי אשת סודו, הכל הוא סיפר לי כולל על החברות שלו. גם אני סיפרתי על שלי פה ושם אבל, הוא היה נער בלונדיני חייכן ושמח, כחול עיניים וכבש לא מעט בנות.
היינו חברים מאד טובים, בדיוק ככה אהבנו אחד את השניה.
ואז הגיע הצבא והתרחקנו, הוא היה “פשוט שריונר” ואני הייתי מורה בפרוייקט של רפול, מעטנו להפגש ולדבר מאילוצי החיים אז.
לפתע נפטר לו אחי האהוב מסרטן, והוא הגיע להיות איתי כמה שעות טובות באחד מימי השבעה ומשהו בקשר, משהו בלב, קיבל אז תפנית. השריונר הבלונדיני התחיל להגיע לבקר אותי יותר ואהבה פרחה לה ונמשכה כשלוש שנים, בטיולים ברחבי הארץ, שבתות אצלו, שבתות אצלי, אפילו הטיס אותי אליו לשיזפון שבדרום, אהבת נעורים שמֵחה.
הוא השתחרר ונסע לדרומאמריקה. התכנית הייתה שנפגש בארהב כשיסיים אבל אני נשארתי כאן והכרתי את בן זוגי שאיתי כבר שלושים ואחת שנים.
לאחר זמן התרחקות קלילה חזרנו להיות חברים טובים, הוא התחתן ולבת שנולדה לו קרא נעה 🙂
זהו אחד מסיפורי האהבה שלי
זה היה בסוף הקיץ 🙂 והשיר הזה , למרות שכבר לא היינו בני 16, תמיד ישלח אותי לאהבה שלו.
