דורותי לא התאהבה באיש הפח, היא התאהבה בדחליל שביקש לעצמו מוח. כנראה שבלילות הקרים היה לה נעים יותר להתכרבל בחיקו של איש עשוי קש מאשר באיש עשוי פח.
אבל אני? אני התאהבתי באיש הפח. האיש שיותר מכל ביקש עבורו לב וכשקיבל אותו מהקוסם מארץ עוץ, הוא הפך לטוב לב ולמלך שנתיניו אהבו מאוד.
ואני התאהבתי באיש הפח, שכמעט ולא יכול היה לזוז כי פשטה חלודה בגופו וכל שביקש לעצמו היה לב, לב חם ואוהב, כדי לתת אהבה ולקבל. הוא מצא חן בעיניי במבטו העצוב והמבין. חמלתי עליו וחשבתי שככל שאתן לו מאהבתי כך יצמח בתוכו לב אוהב ואמיץ.
אבל איש הפח שלי, לא צימח לו לב אוהב ואמיץ. הוא ביקש לעצמו יכולת תנועה טובה יותר על מנת שיוכל לברוח בכל פעם שלב חם מתקרב אליו. הוא לא השאיר מקום לאהבה בגופו מלא הפח. וכל אהבה שהגיעה אליו, נתקלה בחלקי פח קרים וחדים.
את איש הפח פגשתי ממש במקרה על הדרך מכאן לשם. הוא עמד בצד, מצחצח את שריון הפח שלו, משמן קפיצים, מחזק ברגים ומאמן מפרקים דואבים. הוא זיהה אותי ראשון. כל כך שונה ממנו. רכה ועגולה, הולכת על שביל האבנים הצהובות בדילוגים של ילדות.
בעיניים בורקות ובמילים יפות, פנה אליי ואני התאהבתי בשיריונו הבוהק והחזק. מידי פעם הצטרף אלי לדרך, רץ לידי כמה זמן ואז חזר לענייניו.
נתתי לו את הלב שלי, חשבתי שזה מה שיציל אותו מעצמו. הלב שלי ניסה למצוא את המקום שלו בגופו של איש הפח, והוא לא הצליח להסתדר שם.
איש הפח הבטיח לי, שהלב שלי נמצא בידיים טובות, שהוא שומר עליו מכל משמר, שהוא שלו עכשיו ושאני שלו עכשיו. הייתי מאושרת. הרגשתי את פעימות ליבי בגוף שלו והרגשתי מוגנת ועטופה.
חיכיתי להרגיש אהובה…זה לא קרה. הלב שלי לא הצליח להצמיח אצלו לב חדש.
מיום ליום נחלש ליבי. הכוחות עזבו אותו עם כל רגע שחלף. איש הפח, הזניח אותו, לא דיבר אליו ולא חיבק בחום. ואני ? קמלתי מיום ליום.
בשארית כוחותיי, לקחתי אותו בחזרה אליי. חיממתי אותו בשתי ידיי, הנחתי אותו במקום שלו, בתוכי. הזרמתי אליו אהבה עצמית יומיומית, חיבוק אוהב מידי שעה ומילים טובות כל דקה. לאט, לאט הוא התאושש, התחזק. חזר לפעום בעוז ובשימחה, בתוך תוכי.
ואיש הפח??? כמעט ולא שם לב שליבי כבר לא בתוכו. הוא כבר המשיך לדרכו. מותיר אותי על השביל הצהוב .
בסיפור שלי, כשהגיע איש הפח אל הקוסם מארץ עוץ, הוא סרב לתת לו לב. הוא קיבל משימה ועוד משימה ועוד כדי להוכיח שאכן יש בתוכו מקום ללב טוב.
מאז חלפו עידנים. איש הפח הפך למלך אהוב ואוהב. ואני עוד זוכרת איך נטש לי את הלב.
**התמונה הנה כרזה של מיני סידרה בשם “איש הפח”
