את Amour עורכות שלוש נשים שונות מאד, נעה גביש, הדר גבעתי כהן ואנכי, גל ברקן. השוני בינינו מביא אותנו לבדוק כל יום את המחשבות והאמונות שלנו, דוחף אותנו אל קצות היצירתיות, ותאמינו או לא, הופך אותנו לחברות ממש טובות.
אז החלטנו לתת לכם טעימה מזה.
בכל פעם נבחר נושא אחר ששנוי במחלוקת ונביא לכם שלוש דעות. נשמח אם תביעו גם אתם את דעתכם.
והפעם – אהבה מול סקס.
האם יש סקס בלי אהבה? האם יש הבדל בין גברים לנשים? ומה זה לעזאזל דמיסקסואל?!?
הנה מה שאנחנו חושבות.
Delete על רגשות – הדעה של הדר גבעתי-כהן
בפעם הראשונה ששמעתי שמישהו דרש ממישהי לוותר מראש על רגשות שלה לפני מפגש אינטימי, תהיתי מיד מי הכלבה ששברה לו את הלב ודי ריחמתי עליו. זה לא קל שם בחוץ לשבורי הלבבות.
אז נכון שבעלי החיים ואולי גם אנחנו תוכנתנו על ידי המתכנת הגדול מכולם שיחסי מין, מטרתם לקיים את מצוות הפרו ורבו או במילים אחרות לנסות לשבט את הדבר הכי קרוב ל”מושלמים” שאנחנו.
מצד שני, ההוא גם סידר לנו יופי של קשת רגשות שביום ממוצע חלקנו עוברים מקצה האחד לקצה השני של הספקטרום תוך דקות ספורות. (טוב אני לפחות כזו), אז למה שנתעלם מהם? אם זה אפשרי בכלל.
הרהרתי לא מעט בתקופה האחרונה על כל אותם רווקים, גרושים ופנויים או לא פנויים שמחפשים ריגושים ונתקלים ב”מוחקי הרגשות” האלה. האם באמת אפשר להפריד בין סקס לרגש? האם אין צורך ברגש גם הבסיסי ביותר בין שני אנשים, כדי לגרום להם להיכנס למיטה או לחלופין לשירותים במועדון, לא עלינו?
משיכה פיזית אולי לא נחשבת לרגש של ממש, אבל אם מפרקים את המשיכה הכי חייתית שיש לאדם, א ני מאמינה שנגלה מאחוריה צורך רגשי לא קטן. תשומת הלב שמקבלים הצדדים ומעוררת אותם מינית, האם היא אינה צורך הקשור לרגש שמעלה את הביטחון העצמי וגורם להנאה ושמחה? והופ בלי ששמנו לב לכך נגענו כאן ברגש.
אם ברצח, הפעולה הכי נוראית וקשה באנושות, נובעת מרגשות של כעס או עצב, האם לא יהיה הגיוני שלסקס, שהיא אחת הפעולות המהנות ומרגשות ביותר, יהיה קשר לרגשות חיוביים?
כן, זה אולי נראה קצת מאולץ הקשר שעשיתי בין דבר לדבר שלא ברור אם מחייב, אבל כך אני בוחרת לראות את זה ואם יש למישהו בעיה אם זה, שיעשה דיליט על הרגשות שלו וימשיך הלאה.
אפשר גם וגם – הדעה של נעה גביש
לכל אחד מאיתנו יש איזשהו צורך בסיסי בסקס כביטוי להרבה מאד דברים, מעבר להתבטאות האהבה שלנו אל מישהוי, האקט המיני הוא לפעמים גם הזרבובית של סיר הלחץ שיש בנו (סקס עם עצמנו או עם אחרת).
בסקס אפשר לחוות מנעד ומרחב עצום של תחושות שיכו בנו גלים גם לאחר כמה ימים ויביאו אותנו לכל מיני הבנות על עצמנו.
חלק מהצורך שלנו בסקס הוא הצורך שלנו בהתמסרות, כן, לרבות ורבים מאיתנו זה ממש לא פשוט, אבל אם אנחנו מצליחים להתמסר לגמרי לסיטואציה שנכונה לנו באקט המיני, בסקס עם מישהוי, זה אחד המקומות הכי משחררים ומשוחררים שיש.
לא סתם יש את העניין ש”רואים שהיאהוא אחרי סקס” יש משהו משחרר ומשוחרר בהתמסרות מוחלטת במקום הזה, בהורדת כל המגננות והמחסומים, כל המעצורים, האחריות וחיי היומיום.
כשאנחנו מצליחוים לעשות את זה שם, כמו שכאב שיניים (או אחר) מקרין ממקום למקום, כך גם אושר, הנאה, ושחרור מקרינים לנו לכל מקום בגוף, גם למוח וללב, ומלמדים אותנו שהתמסרות טוטלית כזו לעצמנו ולהיכרויות מקום ומקור העונג עבורנו תוביל אותנו להכרות טובה ושלמה יותר עם עצמנו.
האם אפשר “לעשות אהבה” (כלומר סקס) ללא אהבה, או ללא כל רגש שהוא?
סקס, האקט, הוא חלק מהמיניות שלנו ולמרבית האנשים הוא צורך.
לתוך הצורך הזה נמזגים עניני חינוך, אמונות ודיעות למיניהן. אחת מהן היא שסקס נעשה אך ורק מתוך רגש אהבה עמוק.
אז מסתבר שלא אצל כולם, ולא אצל כולם יש צורך ברגש כדי לקיים יחסי מין.
כיוון שזהו צורך, לרוב מלא עונג, חלק לא קטן מאיתנו חווים משיכה ותשוקה גם ללא רגש של אהבה עמוקה.
יש כאלה שאינם זקוקים לרגש כלשהו, גברים ונשים! הם פשוט זקוקים לאקט המענג והמשחרר הזה.
הם לגמרי יכולים להשתוקק, לחשוק, להימשך אל אחר, להתענג בלי להתאהב, ואפילו בלי לאהוב קצת יותר לעומק, אלא רק את מה שמוגש להם ואת מה שהם נותנים באותה סיטואציה.
דמי מה?!? – הדעה של גל ברקן
“אבל אמא,” כך היא אומרת לי, “יש לזה שם. את דמיסקסואלית.”
זה יפה, לא? שהילדה שלי מעדכנת אותי בהגדרות של המיניות שלי.
“דמי מה?!?”
“דמיסקסואלית. אלה אנשים שאין בשבילם סקס בלי רגש, שחייבים חיבור רגשי על מנת להיות מסוגלים לחיבור גופני.”
“וואללה…” אני אומרת, מהורהרת. “אשכרה הגדירו את זה? ויש עוד כאלה?”
“ברור,” היא צוחקת. “יש עוד המון כאלה!”
***
אז שלום, קוראים לי גל ברקן, ואני דמיסקסואלית. אין ולא יהיה אצלי סקס בלי אהבה.
ולא רק סקס. כל מי שנוגע בי, מרופא השיניים ועד למעסה, חייב להיות לפחות קצת חבר שלי. חייב להיות שם קשר אישי, רגשי, תלוי בכמות המגע. אני דמיסקסואלית אקסטרים.
אני לא שופטת. הראש שלי מבין שיש אנשים שעושים סקס כמו שעושים סטייק – שני אנשים שחולקים עונג פשוט וקיומי.
אני מבינה את זה.
אני רק לא מסוגלת לזה.
ושתבינו, זאת לא חייבת להיות אהבת חיים, מישהו שמתחתנים איתו ובונים איתו בית ומגדלים משפחה. את זה עשיתי פעם אחת, ואין לי שום כוונות להתחרט על זה. אבל, נגיד, היתה לי לפני שנים רבות מאד אהבה מושלמת של שלושה ימים. ככה זה הוגדר, ולא היו דמעות כשזה הסתיים, רק זכרונות טובים. אבל בשלושת הימים האלה, זאת היתה אהבה. לגמרי.
רואי החשבון שביניכם בוודאי כבר מחשבים את קיצי לאחור… עם הגבוה מיליון שנה, פלוס דמי… שווה רשימה מעוררת רחמים. אכן. צודקים. אבל בפעמים ה(ממש ממש) בודדות שניסיתי את האלטרנטיבה, זה היה כזה פח שממש ממש לא בא לי להיזכר בזה אפילו.
***
יודעים איך אני מגדירה סקס? חגיגה של האחר, גוף ונפש.
כשאני עם מישהו אני מרוכזת לחלוטין בו, חוגגת אותו, ומשאירה לו לחגוג אותי. בשביל סוג כזה של קרבה נדרשת אינטימיות, נדרש רגש. זה לא הופך את זה לפחות חייתי, מתפרץ. זה לא גורע מהרעב וההשבעה שלו. זה לא גורם לזה להיות פחות יצירתי וחופשי. אולי ההיפך… כשאני יודעת שהוא אוהב אותי, שהוא שם למטרה היחידה של לחגוג אותי, אותנו, זה מאפשר לי חופש מוחלט.
גברים ונשים שונים גם בזה, לטעמי. גברים הם יותר מוכווני ויזואליה, יותר נוטים לסיפוק צרכים גופניים, בעוד שנשים הן יותר רגשיות. האם כולם ככה? בוודאי שלא. אבל אני חושבת שהרוב המכריע. זה לא אומר שאת חייבת למצוא גבר שיהיה כמוך. הדבר היחיד שאת צריכה לדעת זה שהוא בא לתוך החיבור הגופני שלכם ממקום של חיבור נפשי, גם אם הוא לזמן מוגבל.
אז אני מסתכלת מבחוץ על העולם הזה שבו אנשים טועמים מכל הבא ליד, מבינה ולא מבינה, ואז אני שולפת ציפורניים אדומות והולכת לחגוג אהבה.
***
מה דעתכם? האם יכול להיות סקס בלי רגש? האם גברים ונשים שווים בעניין הזה?
שתהיה לכם שבת טובה עם האהובים שלכם.
לכו להזדיין!
קרדיט תמונות:
Photo by Jari Hytönen on Unsplash
Photo by David Len on Unsplash
Photo by frank mckenna on Unsplash
