ביום הראשון לשנה האזרחית החדשה, אחרתי להגיע לבסיס. הלכתי למשרד שלי בתחושה שאני צועדת בתוך ענן...
קיומו או אי קיומו של אלוהים לא משפיע על החיים שלי. בבוא הזמן, אני מניחה שהתשובה על זה תתברר לי, אבל בינתיים, זה פשוט לא משנה....
כבר שלושה חודשים שהם מדברים, ואין לו מושג מי היא. ברשת מכירים אותה בתור אור....
היא הביאה לחיי אור גדול, האירה מקומות חשוכים בנשמתי, האירה חדרים נעולים בליבי, האירה את ימיי ולילותיי.
והאור הזה, מילא את שנינו, הזין אותנו כמו דשן טוב, כמו מים חיים....
היא אמרה שתתגבר על הכאב בעצמה, והיתה יושבת שעות בחדר שלה על המיטה, ברגליים משוכלות וראש מוטה טיפה הצידה, כאילו הקשיבה לשירה של מלאכים, וחיוך עדין על שפתיה, מעופפת....
תראי רוחה, איפה תמצאי בעל כמו מורדוך? מתוך עשרים וארבע שעות ביממה הוא עובד עשרים, כפרה עלייך, למה, חסר לך משהו?...
זה די מצחיק לחכות לגבר עם אופניים שסוחב עימו תירס חם. ואולי בעצם זה לא אתה, אלא התירס החם ששוכב במין קערה ענקית עגולה בתוך מים רותחים ומבעבעים....
