יום אחד היא נכנסה לחיים שלי. טוב אתם יודעים איך זה בחיים, אנשים לא צצים ככה פתאום בחיים של אנשים אחרים. תמיד קורה משהו לפני....
"זוכרת שאמרנו שהכל בחיים זה עניין של עיתוי?" הוא זורק "חכה" עם הפיתיון האחרון למים הסוערים שלה....
לא מתנה משמעותית, לא מתנה שתפתח לי את הלב שתחמם לי את המצפון ותלמד אותי איך לא רוצים לקבל מתנות בזמן שמאד זקוקים להם....
מהי מתנה בכלל? לפחות לפי הלכסיקון שלי...
משהו שניתן לי ורק לי ונשאר באופן שלם, חלקי או אפילו רק כזיכרון מתוק....
הכרת הטוב זה לדעת להודות על מה שיש ועל מה שאין. אני בוחרת להתמקד בהזדמנויות ולא במכשולים. בדברים שעושים לי טוב וממלאים אותי כל יום מחדש....
כשלא התקשר עד הערב, החליטה היא ליזום ולהתקשר.
היא לא רצתה להסיק מסקנות נמהרות, לא אחרי שכל החושים שלה כיוונו אותה לאותו המקום....
