התיישבתי מולה כשבינינו שתי כוסות התה. היא הניחה את שתי ידיה על השולחן אני הושטתי את ידיי לאחוז בהן....
זו כבר לא הפעם הראשונה שאני מרגיש שאני מאבד את עצמי בנוכחותה, שאני עושה דברים שמעולם לא חשבתי שאני אעשה. מבט קצר לשעון גילה לי שאיבדתי גם את תחושת הזמן....
כשנכנסתי ראיתי אותה יושבת בסלון עם הגב לדלת, סיגריה בידה הימנית. היא היתה עטופה בחלוק אמבט עבה.
"הגעת בדיוק בזמן", אמרה. "אתה לומד מהר"....
ראיתי ורד אחרת ממה שהכרתי בפגישות האינטימיות שלנו. תהיתי ביני לבין עצמי איזו מן הדמויות היא האמיתית ואיזו הצגה....
כשסיימתי להפשיט את אסנת, התיישבתי מולה על בירכיי. היא עדיין ישבה על המיטה, מתבוננת בי, המומה. היא לא הבינה מה קורה איתי ולמה אני עושה את מה שאני עושה. הבטתי בעיניה וראיתי מבט שונה לגמרי מהמבט שראיתי בעיניה של ורד...
אנחנו משחקים אחד עם השנייה כבר קרוב לשנה. יותר הגיוני שזו אני שמשחקת והוא זורם איתי. אולי כי לא נעים לו. עוד לא באמת הצלחתי להבין אותו עד הסוף....
אני חושב שאם היו שואלים אותי בסיום הארוחה מה הוגש לי לאכול, לא הייתי יודע....
הגעתי לדלת סגורה ונקשתי. ורד קראה לי להיכנס פנימה. זה היה חדר האמבטיה. שוב עלתה בי התהייה אם זה המשרד שלה או הדירה שלה אבל לא העזתי לשאול....
בשנייה שהוא ושותפיו היו יורדים מהבמה, הייתי רצה אל מאחורי הקלעים, עדיין מלאה מנוכחותו הממגנטת על הבמה, ובכל זאת מורעבת – אליו....
אסנת נזכרה בטיול לצפון שבו הגשם הפתיע אותנו ועד שהגענו לאוטו היינו רטובים לגמרי. אני נזכרתי בלילה שנתקעתי עם הרכב בגשם זלעפות, ממתין שעות על כביש שומם לגרר....
