אני חושב שאם היו שואלים אותי בסיום הארוחה מה הוגש לי לאכול, לא הייתי יודע....
הגעתי לדלת סגורה ונקשתי. ורד קראה לי להיכנס פנימה. זה היה חדר האמבטיה. שוב עלתה בי התהייה אם זה המשרד שלה או הדירה שלה אבל לא העזתי לשאול....
בשנייה שהוא ושותפיו היו יורדים מהבמה, הייתי רצה אל מאחורי הקלעים, עדיין מלאה מנוכחותו הממגנטת על הבמה, ובכל זאת מורעבת – אליו....
אסנת נזכרה בטיול לצפון שבו הגשם הפתיע אותנו ועד שהגענו לאוטו היינו רטובים לגמרי. אני נזכרתי בלילה שנתקעתי עם הרכב בגשם זלעפות, ממתין שעות על כביש שומם לגרר....
החברה, הפרסום – כל זה לא ממש עניין אותי. ורד עניינה אותי....
תמיד הייתי מגיע פחות או יותר באותה השעה, ממלמל בוקר טוב לאותם האנשים, מתיישב מול השולחן שלי ועובד עד שעת הצהריים....
ורד נעמדה, התקרבה והתיישבה לידי. היא קירבה את הסיגריה שבידה אל שפתיי ולחשה לי:
"קח, תנסה. זה לא יהרוג אותך. זה אפילו יעזור לך להרגיש טוב, להיות חד."...
"אתה צריך למצוא לעצמך מאהבת", זרקתי לו, בהמשך לשיחה הלילית שלנו ובלי לעשות חשבון לזה שאנחנו עומדים באמצע חניון ציבורי, לזה שאנשים עוד יוצאים מהקולנוע, או לאיך שזה נשמע מהצד...
כל צליל הודעה, טלפון או מייל שנכנס הקפיץ אותי וגרם לי לעזוב הכל ולבדוק במה מדובר....
מעולם לא הבנתי אנשים שמנתקים שיחות בלי מילות פרידה אבל הייתי כל כך שמח הפעם שלא ממש התייחסתי לזה....
