צקצוקים של לטאה נשמעים מימיני, אני משנה כיוון כדי שלא תיגע בי בלשונה ונתקלת בגוף גדול ושעיר....
בשבילי, בעיקרון, רגליים, אוזניים, ידיים, שדיים.... הכל אותו דבר. תנו לי חוטיני וסטילטו ואני אדם מאושר, ולבוש....
סימן כף ידי הופיע מיד על ישבנה והרגשתי שאני חייב לטעום אותה, להכניע את הנמרה שתהיה גורה מגרגרת....
תמיד הייתי מגיע פחות או יותר באותה השעה, ממלמל בוקר טוב לאותם האנשים, מתיישב מול השולחן שלי ועובד עד שעת הצהריים....
היה לאמיר משהו נוסף, איזו מגנטיות חייתית, שבנות לא פיספסו. הוא לא ישן אף לילה לבד, אלא אם בחר בכך. הוא לא היה עם אף בחורה יותר משלושה חודשים....
בכל יום אחר אתה חרמן עליי, חושק בי, משווה אולי בין הקיים למה שיש לי להציע לך מתחת לפוך החם והמזמין שלי, אבל ביום הזה אפילו אני לא בטוחה שמגיע לי להיות שם איתך....
כשאת מביטה בי, מתמקדת בתוך מרכז העיניים שלי, את מרוכזת במה שקורה כאן. במה שמתרחש ביני לבניך....
אתה עומד מאחורי בחזרות למסיבת הסיום. אני מרגישה את עינייך נעוצות בגב שלי. הצמות שלי מתנפנפות עם כל צעד בריקוד, מתאפקת לא להסתובב אליך ולהסתכל בעינייך היפות והגדולות....
כשלא התקשר עד הערב, החליטה היא ליזום ולהתקשר.
היא לא רצתה להסיק מסקנות נמהרות, לא אחרי שכל החושים שלה כיוונו אותה לאותו המקום....
אני שמלחמה היא לא דרכי, הבנתי שלעיתים צריך פשוט להשמיע את הקול שלי רגע לפני הקרב....
