אחותי בת השלושים וחמש, שבי רגע.
אם את נשואה, עם ילדים קטנים, כמו שאני הייתי בגילך, אז כן, אני יודעת שהילד תיכף יתעורר, הכיור מלא כלים, יש לך כביסה לתלות והבוס מחכה למצגת למחר.
בכל זאת, אם אני עזבתי כיור מלא כלים וילדות בלי ארוחת ערב בשביל לדבר איתך, את יכולה לשבת רגע ולהקשיב לי.
את יכולה להתייחס לזה כאל שיחה עם עצמך של העתיד, אם את רוצה. הלוואי שמישהו היה מדבר איתי כשהייתי בגילך. אני לא יודעת אם הייתי מקשיבה, אבל הלוואי שמישהו היה מנסה בכל זאת.
העניין הוא כזה: אני רוצה לדבר איתך רגע על בעלך. כן, הגבר הזה שהתאהבת בו עד מעל הראש ושבחרת לחלוק איתו את חייך. הגבר שחשבת שהוא טוב מכל האחרים, שהוא האחד, שהוא יגרום לך לחייך כל יום ולגמור כל לילה.
ככה זה התחיל, אבל איכשהו החיים קרו לכם, ומשכנתא, וילדים, ולילות בלי שינה, וכביסה וכלים ועבודה, שלא לדבר על חמותך וגיסותייך ואצל מי עושים את החג. החיים קרו לך, ועכשיו הגעת למצב שהפנטזיות שלך הן על מקלחת ארוכה וחמה ללא הפרעה, על שינה עד מאוחר בבוקר, על שיחה עם אדם מבוגר על משהו שאינו ילדים.
אבל לא רק דברים כאלה קרו, נכון?
קרתה לך גם האהבה הגדולה ביותר שאדם יכול לחוות בחייו – הילדים שלכם, ועם כל הקימות בלילה והריצות לרופאים והחיתולים וההסעות לחוגים, הם גם הדבר היפה ביותר עלי אדמות, ואת זורחת מבפנים כשאת רואה אותם. העיניים שלך מתמלאות פליאה, החיוך שלך קורן, ואת לא מפספסת שום הזדמנות להגיד להם כמה הם יפים, מוכשרים, אהובים – כמה את אוהבת אותם.
ואיכשהו, בכל זה, הגבר הזה, שסחף אותך וריגש אותך, נעלם אל הרקע. הוא הפך לחלק אינטגרלי מהריהוט בסלון. נעים, ביתי, תומך, לא סקסי!
לא שאת יכולה לחשוב בכלל על סקס לעיתים קרובות. מי יכול? אף פעם אין לכם פרטיות. פעם היית גונחת וצועקת. היום את כובשת את הפנים בכרית. חוץ מזה, כל שעת שינה היא יקרה. את יודעת שגם בשישי שבת, כשאת לא צריכה להגיע לעבודה, הילדים יעירו אותך, ואת כל כך רוצה לישון, לנוח מכל השבוע, רק שזה לא נגמר, אז אם יש כבר הזדמנות להיות לבד, בלי הילדים, את רוצה רק לנוח, והציפיות שלו רק מעצבנות אותך.
אז את והגבר שלך מתמודדים עם זה ביחד. אתם חברים טובים. אתם חולקים את המטלות, מגיעים יחד לאירועים משפחתיים, מחוייכים ומחובקים. הכל אחלה, נכון?
לא נכון.
גברים בנויים אחרת מאיתנו. את מרגישה שהוא אוהב אותך כשהוא אומר לך, כשהוא רואה אותך באמת, מבין את המצוקות שלך, מחבק, מחמיא, עוזר.
הוא מרגיש שאת אוהבת אותו כשאת עושה איתו אהבה. זה לא שהוא לא זקוק לכל היתר, אבל הם לא שווים הרבה בלי זה. הוא זקוק לסקס, ולא רק כאמצעי לפורקן. אוננות ופורנו מהווים תחליף דל מאד למה שקורה ביניכם, לידיעה שהוא מענג אותך, שאת רוצה לענג אותו, לא כי תיכף הוא יהיה כבר ממש עצבני, אלא כי את נהנית מזה.
אבל איפה מוצאים את ההתלהבות הזאת?
אולי הוא עלה עשרה קילו, טיפח כרס קטנה. אולי (מה אולי, בטוח) התחילו לצמוח לו שיערות על הכתפיים, ואלו על הראש הולכות ונעלמות. הוא חוזר כבוי ועצבני מהעבודה ונשכב בסלון עם החדשות, עד שאת שומעת אותו נוחר ומגרדת אותו משם למיטה, ואולי מברכת על מזלך הטוב שגם הלילה לא תצטרכי להתמודד עם הדרישות שלו.
כי זה מה שקורה, נכון?
את רוצה לפעמים חום, אהבה, להתפנק, או שאפילו יש לך את כל הכוונות הטובות לפנק אותו, לחבק, לנשק, ללטף, אבל הוא, כאילו מישהו ירה באקדח והזניק את המירוץ, ישר חושב סקס, ואת נעלבת, או נרתעת, כי אם הוא רוצה סקס, למה הוא אומר שהוא רוצה חום ואהבה? למה זה לא מספיק לו?
כי ככה זה.
בשבילם, חום ואהבה זה סקס.
אם יהיה מספיק סקס, תוכלי להתפנק עליו אחר כך כמה שתרצי.
צר לי שאני בוטה. מה שאני רואה כואב לי, ומה שאני רואה זה את הגבר שלך (ואם לא ספציפית שלך, אז של חברה שלך, ואם לא היום, אז מחר) מחפש בחוץ. אולי הוא יודע מה הוא מחפש, וכל כך קל למצוא היום, עם כל הרשתות החברתיות למיניהן, אבל גם בלי. אולי הוא לא יודע מה הוא מחפש, הוא לא יודע מה הוא עושה שם בכלל, אבל מספיקה דחיפה קטנה ממישהי שיודעת מה היא עושה, והוא כבר בדרך לסחרור שאולי יהיה סתם פיצוי, ואולי יפרק אתכם לגמרי. אני יודעת, כי אני “דגה” אותם ושולחת אותם בבעיטה הביתה, לדבר עם האישה, לדרוש טיפול זוגי, משהו, רק לא זה.
אני יודעת מה את אומרת עכשיו. אני יודעת כי אני הייתי את. את אומרת: אז בשביל שהוא לא יחפש בחוץ אני צריכה לשכב איתו כך וכך פעמים כי קבעתי ביומן? לפתוח רגליים ולחכות בסבלנות שייגמר?
לא.
אם לא היית מאוהבת בו מעולם, קומי ולכי, או אולי תישארי. ממילא לא משנה לך מה יהיה.
אבל אם היית מאוהבת מעל הראש, אין שום סיבה שזה לא יהיה ככה תמיד. אם לא יכולת להוריד ממנו את הידיים, זה יכול להיות ככה שוב. איך, את שואלת? אני שמחה שסיקרנתי אותך.
בואי נחזור לרגע לילדים שלך. זה הכי קל. זוכרת את המבט המתפעל הזה שאת מביטה בהם? המבט הזה שבו הם לגמרי מושלמים? את מרעיפה עליהם אהבה, ומקבלת כפליים בחזרה.
אותו דבר.
קחי לך חמש דקות ביום. כשאת מקפלת כביסה, מטעינה מדיח או במשרד, וחשבי על איך זה היה פעם, על הדברים שגרמו לראש שלך להסתחרר כשהוא נכנס לחדר. עשי זאת שוב ושוב עד שתרגישי את הנצנצים בבטן. בשלב השני חשבי עליו היום – על איזה אב מסור הוא, על כמה הוא נראה טוב, גם עם הכרס, על כמה העור שלו נעים ואיך הוא תמיד מריח כל כך טוב, על איזה נשקן מעולה הוא, ועל יתר הדברים שהוא יודע לעשות. אל תתני לשום ציניות להיכנס. אף אחד לא שם איתך, אף אחד לא יודע. תני רק לדברים הטובים ביותר להיכנס. את לא צריכה להיות אובייקטיבית.
את תראי, שמאותו רגע יתחיל המבט שלך להשתנות. אולי לא ביום, אבל הוא ישתנה.
בשלב הבא תמצאי דברים קטנים לתת לו במתנה. אני לא מדברת על מתנות חומריות. אני מדברת על לשרוק לו כשהוא לבוש יפה או לא לבוש בכלל, להחמיא לו על משהו שעשה, להגיד לו “אלוף עולם אתה” אחרי שסיפר לך משהו מהעבודה שלו, גם אם לא במאה אחוז הקשבת. נסי לשלוח לו הודעת טקסט אוהבת במשך היום. יותר מאוחר נעבור למשלוח תמונות, אבל זה כבר למתקדמים.
תתפלאי, אבל זה מדבק. מהר מאד הוא יתחיל לראות את עצמו דרך העיניים שלך, דרך המבט המתפעל, וזה יהדהד חזרה אלייך, וגם את תתחילי לראות אותו כך. עכשיו יהיה לך קל לאהוב אותו גם פיזית, את כל כולו, אם את מבינה למה אני מתכוונת…
שימי בצד את המריבות הקטנות, את העייפות והתסכול, ותני לו להדליק אותך, ולדעת את זה. אין מתנה גדולה מזו. גם לך.
נכון, החיים עדיין יהיו החיים, ואולי לא יהיה סקס פעמיים ביום, אבל בטח יהיה פעמיים בשבוע, גם אם זה קוויקי בבוקר. אני מכירה גברים שהיו חותמים עכשיו בשמחה על פעם בשבועיים. אל תגיעי לשם.
זה האדם שאת אוהבת, שאת חולקת איתו את חייך, אבל הוא שונה ממך. הוא לא ממציא את זה. זה באמת מה שהוא צריך כדי להרגיש אהוב, כדי להרגיש שאת אוהבת אותו. זה באמת כל כך קשה לתת לו את המתנה האדירה הזאת, ולראות אותו הולך זקוף ומחוייך? כמו אצל הילדים שלך, כל מה שתתני יחזור אלייך עשרות מונים בדברים שחשובים לך, וגם יהיה לך אחלה סקס, וזה משחרר בגוף חומרים שגורמים למצברוח טוב וגם אנטיאייג’ינג (לא יודעת, אבל מה אכפת לי להגיד?).
עוד מעט הוא יחווה את משבר גיל ארבעים. כתבתי על זה כבר מספיק ואת מוזמנת לקרוא, אבל כמו כל המשברים, המשבר הזה נכנס בסדקים שכבר היו. למה שתרצי להיות סדק? זה הבית שלך, הטירה שלך, שאת החומות שלה את חייבת לבצר.
את המלכה, אבל בשביל להיות מלכה אמיתית, את צריכה להמליך את המלך שלך, ולא להפוך אותו לג’וקר.
בהצלחה!
- איך מבצרים את הטירה?
- איך למלוך ולהמליך?
- איך להחזיר את האש שאבדה?
על כל אלה ועוד, בהרצאה “אהבה היא (לא) משחק ילדים”.
