בתוך בועה

בתוך בועה

נתת לי תמריץ!

כתבת, התקשרת, הבעת עניין.

בלילות שנשארתי ערה אירחת לי חברה וירטואלית, היית זמין לכל שאיפה ששאפתי ולכל נשיפה של רגש ממך. מעולם לא סירבת לי, לא אמרת לי שאין לך זמן. ריגשנו זה את זו באותה המידה.

כאשר הייתי בודדה וגם כשלא, טרחת סביבי הראית את אהבתך וגרמת לי להרגיש נערצת. במשך תקופה ארוכה הערצתי את הערצתך אליי. לא האמנתי שזה אפשרי, לא חשבתי שתיתן לי את עצמך, שתיתן לי את כל כולך.

חייתי בבועה של עצמי וניתקתי מעצמי את כל מי שלא אהב את הבועה, כל מי שאמר לי שאני חיה באשליה. לא רציתי לתת למילים להרוס אותי, לא רציתי לתת למילים שלהם לפגוע בך. יותר מכל דאגתי לך, רציתי להשאיר אותך מושלם כפי שאתה. מושלם בראשי, מושלם בנפשי!

היית מושלם עבורי כי גרמת לי להרגיש. הרגשתי אותך לצדי למרות שלא נגעתי בך. גרמת לי להתנשף בכבדות בשבילך, גרמת לי לגעת בי ולגעת בנשמתך.

הבטחת לי שניפגש במציאות, אמרת לי שמחר זה יקרה. לא עניין אותי איך אתה באמת נראה כי אהבתי אותך, אהבתי את נשמתך שהכניסה אותי עמוק בפנים ולא נתנה לי לצאת, היא החזיקה אותי כלואה, שבויה שלך!

השארת אותי ערה ודרוכה בשבילך, חושבת רק עלייך.

הגיע היום שבו הבטחת שניפגש. הכנתי את עצמי לכבודך כמו שכל אישה מכינה את עצמה לפני פגישה עם אהובה. השקעתי אינספור שעות של מחשבה על הפגישה אתך, ייחלתי לשנייה שעינייך ועיניי יפגשו ומשם נשקע עמוק בעולם של אהבה. דמיינתי איך אני מפשיטה אותך וגורמת לך את אותה הנאה שאתה גרמת לי באלפי שעות שיחה. אני רוצה להסב לך עונג, עונג שמתעלה על כל הרגשה טובה שאי פעם חווית, עונג שיסחוף אותך למחוזות רחוקים שטרם הכרת. עונג משותף שלי ושלך.

חיכיתי, ציפיתי והייתי שרויה בתוך הבועה שלי ושלך. בועה שהקמתי סביבי והכנסתי לתוכה במחשבותיי רק אותך. הבטחת לי לילה מיוחד, ליל חג שכולו אהבה, לילה שייחלתי לו תקופה ארוכה.

סירבתי להציץ מחוץ לבועה, סירבתי לראות שאתה לא בא. כאשר הבועה התנפצה וכל מה שנותר ממנה היה רסיסי ליבי המדמם, הבנתי את גודל האשליה. במשך שעות ישבתי שם ודאגתי לך, דמיינתי אותך מדמם, פצוע, חסר אונים וזקוק לעזרה. סירבתי להאמין לאלה שניפצו לי את הבועה. סירבתי להאמין לך שלא באת.

תמונה אחת הבהירה את גודל האשליה, תמונה אחת שלך ושלה. אתה לא איתי אלה איתה.

רסיסי הבועה חדרו לליבי כמו חוד החנית וגרמו לו צלקת גדולה. כאב עז עקב אובדן האשליה.

לב מדמם של אישה פגועה.

 

אורית פטקין,

אמא לשלוש בנות מתוקות ורעיה לבעל מקסים. 

אוהבת לכתוב סיפורי אהבה, שעם הזמן חלקם גם הפכו לספרים.

מחברת הספרים, "לורי", "חצויה" ו"נטע אהובתי".

אם מתחשק לכם טעימות מחיי אהבה דמיוניים, אתם מוזמנים להשאר קשובים (: