הסיפור על הזאת שלא מדרגת זיונים והקדמה.

״אז אל תעני לי, תאמרי לי כבדרך אגב, נכון שאני הכי טוב שהיה לך?״ ״לא מדרגת זיונים!!״ ענית לי בחיוך יעני כועס ואני נמסתי וידעתי, שטוב שלא ענית, האגו הגברי הילדותי שלי לא יכול היה להתמודד עם האמת המרה, האגו שלי היה נשכב על הרצפה ונעלב. ממוצע פלוס, ככה אלוהים ברא אותי. לנצח זכר בטא. מקום שני... קוראים לי... בעצם זה בכלל לא עניינכם איך קוראים לי, זה לא ששכבנו או משהו כזה, נגלה רק שהשם שלי נשמע כמו חזי. וזה הסיפור שלי, פעם מופסד ופעם מורווח. לנצח זכר בטא. תהנו.

אהבתם? שתפו!!!

*כל הדמויות בסיפור, העלילה, המקומות והכושיליראבק דמיוניים בהחלט.