לרקוד איתך

הוא נוגע, לא נוגע בי, גורם לכל גופי להתעורר. זרמים עוברים במורד גבי, משאירים אותי נתונה לחסדיו. חסד שלא קרב ולא בא! שטפתי את פני והתעוררתי מהחלום שהייתי שרויה בו, מהחלום שהייתי רוצה להקים לתחייה. אני יורדת במדרגות הבית מכיוון חדרי השינה לחלק הרחב והגדול בו הוא נמצא ומחפשת, מחפשת אחריו, רוצה לראותו רק עוד פעם אחת לפני שילך להיום ואני אשאר כאן עם אותו זיכרון ואותה מחשבה. זיכרון החיבוק, זיכרון הנגיעה שלא הייתה והמחשבה שאולי זה עוד יקום לתחייה. נשארתי בחלל הרחב לבדי, אבל לא לגמרי לבדי, אלא עם המוזיקה הנעימה. נותרו לי הצלילים שרק לפני כמה דקות הניעו את גופו, הבליטו כל שריר חסון וגרמו לזיעה לכסות את כולו. הבטתי במראה ולעיניי נגלו רגליי הדקיקות, הרגליים ששואפות לרקוד עם הרגליים שלו, הרגליים שלי שמתחרות ברגליים שלה. כשהוא רוקד אני נמסה, אני מתעוררת לחיים רק מלהביט בו. ליבי פועם בעוצמה לנוכח חוסנו ועוצמתו, חוסן ועוצמה שאני רוצה להרגיש קרוב אליי, בתוכי, שלי.

המוזיקה ממשיכה ואני נגררת לריקוד משלי, ריקוד שהוא עדיין לא ראה. רצפת הפרקט משתפת איתי היום פעולה ומאפשרת לי לזוז בלי למעוד ובלי לעשות שגיאה. גופי מסונכרן עם המוזיקה ורגליי כאילו נוצרו עבורה ואני נעה בכל כוחי.

הוא נעמד מאחוריי וגופי נעצר במקביל אליו, אך המוזיקה ממשיכה. משהו בי משתחרר ואני אוחזת בידו ומניעה אותו ביחד איתי. הם לא האמינו והוא לא ידע, הם לא חשבו שאני מספיק טובה והוא אפילו לא ראה. אנחנו רוקדים ביחד, נעים בשלמות לצלילי המוזיקה ואז ללא אזהרה המוסיקה מפסיקה. אני עדיין בידיו והוא רוכן לעברי, נשימותיו על גופי וזיעתו כמעט ונוגעת בי. הוא מישר אותי ואני מתייצבת על רגליי, חיוך נעים על פניו והמילים עומדות לצאת מפיו.

"היא לא בשבילך," זה היה קולה של המאמנת שהגיעה ועצרה את המוזיקה. שנינו הבטנו עליה, מבטה היה קשה ונוזף והוא מיד הבין מה עליו לעשות. הוא הסתובב ויצא. 

קרדיט לתמונה:  serenadestrong