איך לנהל נכון את מאבקי הכח בזוגיות (רגע, מה ?)

אז זהו שבזוגיות קארמית אין מאבקי כוח, אין מסכות, אין בדיקה מתמדת של גבולות, אין התחשבנות והכי חשוב, אין אשמה.

בפוסט הקודם כתבתי על הגבר שלוחש לבת הזוג שלו “בבקשה תישארי איתי” וזכיתי לקשת של תגובות שרובן עסקו בדינאמיקה של מאבקי כוח בזוגיות.

“מה פתאום להגיד לה שאני צריך אותה?”

“אתה לא יודע שמי שמפגין חולשה לא מכבדים אותו?”

“בכל זוג יש מישהו דומיננטי, עדיף שזה יהיה אתה”

האם באמת כל זוגיות היא מאבק? האם צריך להיות חזק ולא להפגין חולשה כדי שבן או בת הזוג לא יתייחס אליך כמובן מאליו?

לא, ממש לא.

זוגיות קארמית איננה מאבק, בן זוג קארמי איננו יריב במאבק על משאבים או דומיננטיות, בן או בת זוג הם השותפים הקארמיים הקרובים ביותר שלנו, אם אנחנו זורעים נכון, יהיה בהם כל מה שאנחנו צריכים ורוצים. אנחנו יוצרים במו מחשבותינו, מילותינו ומעשינו את הדינאמיקה איתם. הכוח לקבוע איך תראה ותרגיש הזוגיות היא אצלינו (כן, אצלינו).

“רגע, אבל אני מכיר/ה את ההיא, שעשתה הכל בשביל בעלה והוא עזב אותה בשביל אחרת, ככה זה שאתה הופך מובן מאליו, לי זה בחיים לא יקרה, אני מחזיקה אותו קצר”

זוכרים את מבחן ארבע השאלות? זוכרים איך בודקים האם קיים קשר “סיבה-תוצאה” בין שני דברים?

האם אתם מכירים מישהו/י שמחזיק/ה את בן/בת הזוג קצר והם יחד?

האם אתם מכירים מישהו/י שמחזיק/ה את בן/בת הזוג קצר והם נפרדו?

האם אתם מכירים מישהו/י שלא מחזיק/ה את בן/בת הזוג קצר והם יחד?

האם אתם מכירים מישהו/י שלא מחזיק/ה את בן/בת הזוג קצר והם נפרדו?

עניתם על לפחות 3 מהשאלות בכן? הוכחתם שאין קשר בין להחזיק קצר ולהישאר יחד.

אז מה גורם לבני זוג להישאר או להיפרד?

הבנה נכונה של המציאות שמשתקפת בעיקר בשני דברים: כוונה, ואחריות.

כוונה באה לידי ביטוי בכל מערכת יחסים שאנחנו מנהלים, אבל מתעצמת אל מול השותף הקארמי הקרוב ביותר (זה שאנחנו ישנים איתו בלילה…). 

כוונה איננה רק ההקפדה לא לפגוע במכוון. לא במילים, לא במעשים ועד כמה שאפשר גם לא במחשבות, כוונה באה לידי ביטוי בעיקר בנתינה.

המשפט “את החיים נתתי לו, עשיתי כל מה שביקש, ובכל זאת הוא עזב” הוא משפט שממצה את התפישה השגויה של הרבה אנשים, ובעיקר נשים, הטועים לבלבל נתינה והקרבה.

נתינה צריכה להעשות ממקום נקי, מרצון חופשי, מבלי לצפות לתמורה, וללא חרטות. אחרת הקארמה שנרשמת איננה של נתינה, אלא של התחשבנות.

התחשבנות….

מכירים את האנשים האלה שמחזיקים פנקס ענקי בלב, וזוכרים כל מה שעשו בשביל.. נתנו ל…. סבלו כדי….?

לא לא, לא את, ולא אתה, מה פתאום? אתם אחלה. אבל מכירים אנשים א-ח-ר-י-ם כאלה?

האם נתינה יכולה לבוא עם חשבונית?

אגב, ההתחשבנות הכי נוראית קוראת ביננו לביננו, ולא מעט החלטות שגויות במערכת היחסים נלקחות אחרי התחשבנות (או יותר נכון חיסול חשבונות) ביני לביני, שכמעט תמיד מלוות בכעס.

ומה לגבי אחריות?

“החכמה” שיתפה אותי חברה טובה “היא לגרום לו לחשוב שהוא יוזם ובא עם רעיונות, שלמעשה הוא עושה מה שאני רוצה, ורק חושב שזה הרצון שלו”

ובכן, לא לאחריות כזאת התכוונתי, אלא לאחריות לקארמה. ההבנה שכל מה שקורה הוא תוצאות של זריעות קארמיות קודמות (אולי מזוגיות קודמת?), ולכן שינוי של דרכי המחשבה, הדיבור והעשיה שלי, הוא זה שיצור שינוי בחוויות שלי.

לא הוא

לא היא

אני!

אז למה להגיד משפט כמו “בבקשה תישארי איתי”?

כי כשאני זורע זרעים קארמיים, אני צריך להגדיר מה אני רוצה שיחזור אלי, ולהקדיש את הנתינה (המלאה, מהלב) בדיוק בשביל זה.

רציתי לספר לכם שביום חמישי הקרוב 22 לאוקטובר בשעה 16:00, אתארח אצל אורית מרום ברדיו מהות החיים, בתוכנית “השעה המיוחדת”, נשוחח על זוגיות, יחסים, וקארמה ואשמח לענות על שאלות.

שבת שלום

🙂