הרקדנית

כל חייה היא רוקדת.
לקיבוץ הביאו מורה לבלט והיא התאהבה בתנועות האציליות, הזקופות שהמורה לימדה אותן.
תנועות שמציירות את החיים כמכחולים בעוביים שונים.
המוסיקה מניעה אותה מאז שהיא זוכרת את אוזניה שומעות.
כשהוריה היו נפרדים ממנה בבית הילדים, אגודל שמאל או ימין, הייתה נכנסת לפיה והגוף השוכב על צִדו, בלי לשאול אותה כלל,
היה מתחיל לנוע מעצמו קדימה ואחורה, 
מדמה עצמו למערוך שמרדד בצק ברכות לצלילי מוסיקה שנגנה אצלה פנימה, לצליליה הוא מערסל ומרגיע אותה.
כאילו ידי אביה ואמה הם אלו שמרקידים את גופה אל תוך חלום.
כשנכנסה לאולם שבו התקיים חוג הבלט, הרגישה שהיא יכולה לטבוע בים אפשרויות תזוזות הגוף.
מעולם לא חשבה שידיה ורגליה יתאמו עמדות עם המוסיקה ויפיקו לחן חדש לשעות החיים שלה כשהיא רוקדת.
בכל פעם, כשהייתה נכנסת לאולם, הייתה מוצאת לעצמה מקום בין הרקדניות ושותה בגוף פעור את הצעדים החדשים, העמידות המיוחדות,
את הקשבתם של הגידים וסיבי הגוף, למוסיקה המושמעת בחדר ואת תגובתם המידית, מכריחים אותה לזוע ולנוע בדיוק כמו האישה שממול.  
היא כלל לא ידעה שמוסיקה יכולה להפעיל אותה כך.
זו תמיד הייתה מנגינה פנימית שלה, כאילו הגוף פרט על קלידים מסוימים בתוכו והלחין את גופה ותנועותיו.
כשרקדה בלט היא הבחינה שתוויה מוּשָרים על ידי קולות אחרים שאינם מתוך גּוּפָה, ומניעים אותה בכל מיני גוונים של תחושות.
היא שמה לב שהצעדים והתנועות הנלמדים בשיעורים בליווי מנגינות חיצוניות, מרקידים אותה באופן שונה לחלוטין כאילו הייתה עלה הנישא על גבי רוח הסתיו.
את לימודי הריקוד זנחה בשביל לימודי נגינה, הסקסופון היה בשבילה אולם ריקודים, כל תו או צליל נוסף שלמדה יצר צעד נוסף במחול הסיבים והגידים שהניעו את גופה.
אצבעותיה כמו רקדו פָד דֶה שֶה או אַלֶגרוֹ על קלידי הסקסופון וחלקי גופה כאילו חוֹללו עצמם בפִירוּאֶט סביב הצלילים הצרודים שהכלי היה מפיק ולעיתים גונח מעצמת מחול אצבעותיה עליו.
לימודי התיכון שבקיבוץ השכן יצר ריחוק בינה לבין כלי הנגינה האהוב עליה, ובזמנים בהם לא יכלה לרקד אתו, הייתה מחוללת לצלילי מנגינות שירי עמים שבקעה מהרמקולים שבחדר האוכל.
היא לא חסרה מחזרים לריקודי זוגות, אבל משמעות הדבר הייתה להקשיב לגופם ולא למוסיקה, לזוז איתם ולא עם הצעדים הפנימים שמובילים אותה.
היא אהבה לרקוד לבד.
לאט לאט ככל שהתבגרה אל תוך החיים, צעדי הריקוד והמוסיקה הפכו למחול הפנימי והאישי שלה
ולכל לחן נוצר ריקוד משלו בתוכה.
ובין אם רקדה את האושר שלה, הצלחותיה, שלוות נפשה או חוללה למנגינות אומנויות לחימה כמתאגרפת,
תמיד שבה ורקדה לצלילי מנגינות אהבת החיים שלה.

 הציור, מעשה ידי יוצר מנגינות במיתרי הנפש בן אדם Ben adam