פעם בכמה ימים היא עוברת לידי ונושפת, כאילו במקרה, באוזן שלי.
זה קורה מול כולם, אבל אף אחד לא שם לב.
חצי שעה אחר כך אני אוחז חזק במותניה כשגבה מכופף וחודר אליה בפראות. זה הטקס הקבוע שלנו בחדר הארונות שלה, הידיים שלה אוחזות חזק במדפים, ציפורניה מתחפרות בעץ בשעה שאני רוכב על הישבן העגול והמלא שלה. היד שלי משחקת בדגדגן שלה ומשגעת אותה כשאני רוקד מעליה, עולה ויורד אל תוך החור החם והצר שלה. כשהיא גומרת אני כמעט גומר בעצמי ומנסה למשוך כמה שיותר מהעונג האסור הזה.
היא לא מרשה לי אף פעם לגמור בתוכה, וכשהיא מרגישה שגופי נדרך היא מפסיקה את הריקוד שלנו, מסתובבת ומתיישבת על הרצפה. היא לוקחת את איברי המאיים להתפוצץ אל פיה ובכמה תנועות קטנות של משיכה עם היד, מאפשרת לזרמים חמים להכנס אל פיה, כשחלקם ניתזים על סנטרה ומשם יורדים אל החזה שלה.
אנחנו אף פעם לא מדברים, זה תמיד ככה, תמיד באותה צורה ותמיד אותן גמירות מטורפות. “קאובוי שלי,” היא הייתה מחייכת ואומרת. הייתי מסתכל עלייה בחיוך וצוחק, מחווה “הורדת כובע” שלא באמת קיים, “תודה על הסיור, בעלת הבית. הוא נראה נפלא,” והולך משם. מעבר לכך לא דיברנו מעולם על החוויות האלו.
—
כבר שנים עברו מאז הרכיבה האחרונה. אני כבר מאורס לגאיה, שהיא בערך הדבר הכי יפה בעולם, אמנות שכוללת גוף שחום, שיער בלונדיני, עיניים ירוקות, שדיים מפוסלים ותחת בולט ומעוצב. היא גם סקס מעולה, באמת. אנחנו גומרים כמעט כל יומיים בבריכה של תשוקה במיטה שלנו גם אחרי תשע שנים ביחד. אבל היא לעולם לא תדע את התשוקה שברכיבות שהיו ביני לבין בעלת הבית.
זה לא סיפור כזה שבו אני מבטל את כל התיכנונים רגע לפני החתונה. אני לעולם לא אעשה כזה דבר, זה מטורף מידי, מוגזם מידי, ואני לא אחד שאכנע ואתן לפנטזיות לנהל את חיי. חוץ מזה, “בעלת הבית” נשואה, עם שלושה ילדים, נושקת לגיל שישים כשאני רק בן עשרים וחמש, אז הסיכוי שיהיה לנו משהו מעבר לסקס מדהים הוא קלוש.
אה, כן, גם העובדה שאני עומד להתחתן עם הבת שלה לא כל-כך עוזרת.
אבל זה כן יהיה סיפור על היום שבו גאיה ביקשה ממני ללכת עם אמא שלה לסידורים כמה ימים לפני החתונה. אז תהיו מוכנים.
