הפרוצה

אסור 

ארבע אותיות מלאות משמעות.
יש אומרים:
הפרי האסור הוא הפרי הטעים.
לא אני.
אני רוצה הפקרות מחשבתית, יצרית, רגשית.
רוצה שהכל יהיה מותר, שיהיה אפשר.
מה זו אחריות, אם הכל אסור?
היכן המצפן האישי של כל אחד מאיתנו?
אסור שומר על החברה,
על הנורמה אותה קבעו גדולי הדור,
השומרים אותנו מפריצות.
מהי פריצות, אם לא פריצת דרך?
גדולי הדור קובעים כי פריצות היא פריצת דרך אסורה.
היא כרוכה בפריצת גבולות
פריצת האסור.
אז מדוע מתנגנות לי המילים
“ופרצת ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה”?
פרצת, התרחבת, גדלת, הרחבת את נוכחותך, את מי ומה שאת,
את זרעך, את לחמך שילחת על פני המים, גם זו פריצת  גבולות.
מילים, מילים, מילים.
תפרצי, תגדלי, תתבגרי, תתרחבי
אבל אל תהיי פרוצה!
כיצד אשאר צנועה וחסודה
אם אני רוצה לפרוץ ולהתרחב?
איך נשארים בגבולות המותר
כשהכל  אסור?
נפרצה דלת שהייתה סגורה ימים ושנים
הרוח הנושבת בה, עזה, מעיפה אותי בעוצמה
מניחה אותי בפינת החדר
“מה לך, ילדה?” היא שואלת, “מה לך, קטנה?”
רוצה להנמיך ולשחרר את גדרות התיל
הסבוכות במילה אסור, זו שמשאירה אותי 
בשביל הולכי הרגל.

כבר מזמן לא ילדה, אבל היא עדיין כאן
לנצח תישאר איתי ובתוכי שומרת,
מזכירה לי: את כאן כדי לעוף
אל תשכחי שציפור יכולה לחצות אוקיינוסים
גאיות ופסגות הרים מושלגים
כבר מזמן הותר לך 
רק שאת נאחזת באסור
חוששת מהסטירה שתגיע
מהגוף החבוט מגדרות התיל
החבול מניסיונות הבריחה
דואב ושפוף ממלחמת התרת האיסורים
מלחמה שלך עם עצמך
בין המותר לאסור שלך.
בגרת, למדת, חקרת, אך נשארת חרוטה 
בזיכרונות מילות העבר.
הגנת על עצמך משינוי, בעזרת שומרי הדרכים
עִיָיפת עצמך לדעת
כמו ציפור המנסה לעוף בכלובה.
שחררי את כבלי האסור שבתוכך
ופתחי את שערי משעוליי המותר.
קחי נשימה עמוקה צידה לדרך 
עם הרבה אהבה לעצמך, לאהובייך ולאוהבייך
וצעדי במתינות, אין צורך למהר.
גלי את הפינות המתוקות של המותר
הפינות היפות של האסור
הפריצה שיוצרת את הפרוצה והפורצת.
חיפוש שלעולם לא יגמר.

התמונה – עבודת עריכה של המוכשרת הפרטית שלי – ילדתי ענבל גביש