לאחרונה, עם הצמיחה האדירה של “אמור”, ועם ההדים שהוא יוצר בקרב קהל הקוראים, מגיעות אליי יותר ויותר שאלות שמראות שמהות היצור המשונה הזה לא ברורה.
אז בשביל זה אני כאן.
נעים מאד, גל ברקן, בעלים ועורכת ראשית של Amour, מגזין שבא מאהבה ומדבר אהבה.
אז מה זה Amour להיות?
או, טוב ששאלתם.
כללי:
“אמור” הוא מגזין. כמו עיתון שבועי, רק באינטרנט. מדי שבוע עולים בדף הראשי, באתר האינטרנט, שנים עשר סיפורים חדשים, ועוד סיפורים חדשים במדורים השונים.
זאת הכתובת: https://amour.co.il/
ככה נראה הדף הראשי (לייק בראשי!):
טכני:
“אמור” הוא אתר אינטרנט שהוא בלוג-ספייס, שזה אומר שיש המון כותבים, כל אחד מחזיק בלוג משלו ומפרסם בו מה שהוא רוצה, כשהוא רוצה, ויכול לשתף את זה, לקבל לייקים, תגובות ושיתופים, בלי קשר למה שאנחנו, העורכות, החלטנו לעשות עם הפוסט הזה.
לקראת סוף השבוע העורכות מחליטות מה עולה לדף הראשי.
גם מה שלא עולה לראשי נכנס למדורים, אם יש לו מדור מתאים. תיכף נגיע לתוכן. סבלנות.
בשלב הזה אנחנו גם עורכות את הפוסט: אנחנו בודקות כותרת, כותרת משנה ותמונה. אנחנו לא עורכות לשונית או תוכנית פוסטים. אפשר וכדאי לבקש ממני (פעם פעמיים) קצת הדרכה לשונית וליישם אותה. אפשר להעזר גם בקבוצה המצויינת שלנו. תיכף נגיע לזה גם.
פייסבוק:
ל”אמור” יש דף בפייסבוק. הדף בפייסבוק הוא לא המגזין, הוא רק ייצוג שלו. בדף הפייסבוק עולים כל הפוסטים מהראשי, וגם פוסטים מהמדורים, או שלא עלו בכלל ונמצאים רק בבלוג של הכותב, במשך כל השבוע. בדף הזה גם יש הגרלות, הודעות ודברים שווים אחרים. (לייק בדף!)
לכותבים של “אמור” יש קבוצה סגורה וסודית שמיועדת רק לנושא הזה. זה המקום להתייעץ, לשאול, להציע ולהעלות את הפוסטים החדשים של הכותבים לקבלת פידבק מהחבר’ה. מי שלא כותב, אין לו מה להיות בקבוצה.
זאת הכתובת של דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/amourtalk
ככה זה נראה:
רוצים לפתוח בלוג?
אין צורך לבקש ממני אישור או לשלוח לי לבדיקה את החומר שלכם. יש כפתור אדום גדול בראשי שמזמין אתכם לכתוב איתנו. תלחצו עליו!
לפתיחת הבלוג תצטרכו: תמונת פרופיל ותמונת קאוור טובות וחוקיות (כמו הפורמט של פייסבוק, לא חובה אותה תמונה) וכמה מילים עליכם. קישור לפייסבוק חובה. אפשר לקשר לכל הפלטפורמות הנוספות שלכם, אבל לא חובה. שם הבלוג והשם שלכם צריכים להיות בעברית.
איך תדעו שהבלוג שלכם הוקם? בלשוניות באדום למעלה משמאל תופיע לשונית “סיפור חדש”. לחצו עליה להתחלת העלאת תוכן. גם לכל סיפור צריכה להיות תמונת קאוור טובה וחוקית.
לשאלות, בעיות, טענות ומענות, וכן סעד, מין ות”ש, נעה ואנכי כאן.
אפשר לעשות הכל מהסמארטפון.
*אנחנו מקבלות הודעה על כל פוסט חדש שעולה בבלוג. אין צורך להודיע לנו.
מהותי
אז מה אפשר למצוא ב”אמור”?
“אמור”, למרות שמו, הוא לא מגזין שמתעסק ברומנטיקה.
“אמור” מיועד לכל מה שבא מאהבה, כלומר, חוץ ממה שאני לא מרשה, כל מה שעולה על דעתכם.
מה אני לא מרשה?
פוליטיקה, פמיניזם, שוביניזם, כל מה שנגמר ב”איזם”, אג’נדות ומרמרת.
מה עוד לא?
כתיבה שיווקית. לכתוב סקירה על ספר או סרט זה סבבה, וגם על מקום ממש מגניב שהייתם בו, כל עוד זה בא ממכם ולא הוזמן. לקבל מוצרים בחינם ולכתוב עליהם – לא בבית ספרנו.
מה כן?
“אמור” הוא המקום לאוהבי המילה הכתובה. רוב הכותבים שלנו הם כותבים, ולא בלוגרים. זה אומר שתמצאו שם שירה, סיפורים קצרים, סיפורים בהמשכים ועוד מטעמים.
כמו כן תמצאו שם סקירות ספרים, טיולים בחו”ל, זכרונות מאפריקה, מתכונים, זוגיות, ועוד ועוד…
סקס?
כן, יש גם אירוטיקה. יש מדור רומנטי-אירוטי נפלא עם כותבים מדהימים, אבל זה ממש לא העיקר. סקס לא יעלה לעולם לדף הראשי. המגזין מיועד לכל הגילאים. בשביל להיכנס למדור לקרוא יש צורך באישור של מעל גיל 18. לכותבים של “אמור” יש בלוג סודי שמשותף לכולם, “בודואר”, שהוא המגירה הסודית שלנו. כל מי שבשגרה כותב על עוגות גבינה, ורוצה לכתוב סקס, יכול להיכנס לבודואר ולהעלות את הפוסט בעילום שם, או לא בעילום שם, אבל לא בבלוג שלו. נחמד, לא?
כסף?
לא. אני לא מאפשרת כתיבה שיווקית, אבל גם לא מוכנה להכניס פרסומות, לא לאתר ולא לדיוור שיוצא מדי שבוע לכל מי שנרשם (נרשמתם?).
“אמור” הוקם בראיה של בית של הלב, מקום שירגיש הכי בטוח ונכון לאנשים שכותבים. היו לי התנסויות פחות טובות בעבר, בתור בלוגרית, וזה החזון שלי.
פעם בכמה זמן אני מוציאה לכותבים שלי ספר, על חשבוני (יש לכם כבר את “כחול-לבן”? ואת “מדברים אהבה”? ואת “חמישים גוונים של אמור”? יש קישור לרכישה בדף הראשי).
השכר היחיד שלנו הוא הלייקים שלכם, התגובות, השיתופים. אנחנו מאושרים לדעת שיש מי שקורא ושאוהב, וזו הדרך להראות את זה.
זהו.
מקווה שהייתי ברורה, כי השלב הבא זה לום.
סליחה על החפירה.
מקווה לראות את כולכם, אם לא ככותבים אז כקוראים.
*והתחת בתמונה? זה רק בשביל לודא שפתחתם את הפוסט. עבד, לא?