הכביש מתפתל בין יערות דלילים, עולה ומטפס מעל לאגם הגדול והיפה. המים התכולים מנצנצים באור השמש הרך. אני נוהגת בריכוז רב, הג’יפ שלך ישן אך מתוחזק היטב. “זאת האהבה הראשונה שלך” אני אומרת לך בפעם הראשונה בה אני רואה את חמשת הג’יפים שלך בחנייה. “מה לעשות” אתה עונה בחצי חיוך, “אני אוהב לקנות אותם כמה שיותר ישנים ומאובקים, ולהפוך אותם לחיות המחמד שלי…” אני מתרגשת מן העובדה שהרשית לי לנהוג בג’יפ האהוב שלך ולכן מתרכזת מאוד בנהיגה על מנת להצדיק את הכבוד שנפל בחלקי. בזווית העין שלי אני רואה את החיוך שלך כשאתה מביט בי נוהגת. ” את יודעת” אתה אומר ברצינות “מזמן לא הרגשתי ככה, מזמן לא התגעגעתי כל כך לאישה, מזמן לא אהבתי, התאהבתי” אני מחייכת במבוכה, מרגישה שהתפקיד שנתת לי פתאום גדול עליי קצת, אחריות כבדה העברת אליי, התאהבת בי ואני אמורה להחזיר לך אהבה שאין בי כרגע לאף אחד בעולם. אני עוצרת את הג’יפ בצד הדרך במקום שנראה מתאים לצילום הנוף השליו. “תקשיב” אני אומרת לך “אני אוהבת אותך מאוד, אהבה זכה, חפה מפרפרים מלאה בידידות עמוקה ושמחה על ה”יחד” שלנו” , “אני יודע יקירתי” אתה עונה לי, “אני יודע הכל, מרגיש אותך, זה בסדר, זה מספיק לי, תני לי להתאהב בך, זה שלי לגמרי ואני מודה לך על זה מאוד” .
אני מחייכת בחזרה, נושמת עמוקות, שמחה על התגובה שלך. “אתה מתוק כל כך יקירי” אני נותנת לך נשיקה וחיבוק ומצלמת את החיוך הרחב שלך למזכרת.
“כמה מתוק?” אתה שואל אותי פתאום, אני חושבת רגע ואז עונה לך ” אתה מתוק המון, נגיד כמו דבש סמיך בצנצנת קטנה שנשכחה על המדף העליון במקרר ונמצאה רק כשכבר החשק למשהו מתוק עלה על גדותיו והפך את כל המזווה שלי”
אתה פורץ בצחוק גדול ומתגלגל, וממלא את פניי בנשיקות קטנות ומתוקות.
“אולי תנהג עכשיו אתה? אני רוצה לצלם את הדרך שלנו” , אתה תופס את כיסא הנהג ואני מתרווחת בכיסא לידך, אצבעותיי משולבות באצבעותיך. הרוח מהחלון הפתוח מבדרת את שיערי והמוסיקה הנעימה ממלאת את החלל הג’יפ שלך. מולנו על הרכס עומדות זו ליד זו, כוורות צבעוניות.
אני מצלמת אותן ושואלת אותך למה הכוורות כאן צבעוניות. אתה אומר שאף פעם לא חשבת שזה משהו יוצא דופן ושאין לך תשובה לשאלה שלי. אני נשענת לאחור ותוהה מדוע דוקא כאן הכוורות צבעוניות ובבית הן בצבע לבן אחיד.
את התשובה לשאלת הכוורות חיפשתי כמה זמן עד ששכחתי מהן, ואז הגיע ראש השנה, ואתה שולח לי ברכת שנה טובה, כשמצורף אליה עוד משהו, אני פותחת את הברכה היפה ומוצאת בתוכה דף נייר מצהיב מלא בכתב יד קטן וצפוף. למטה בקצה הברכה שלך כתבת :
“נ.ב. מצאתי במגרה קטנה בבית של הוריי, את הסיפור הזה, אני חושב שזה יכול לתת לך תשובה לשאלה שלך לגבי הצבעים של כוורות הדבורים. אוהב אותך, דבש שלך.”
אגדת מגדל הדבורים – סיפור עם ממקור לא ידוע
בממלכה רחוקה, שלטה מלכה יפה. המלכה שלטה בממלכה בתבונה ונדיבות, שנים רבות. יום אחד, חלתה המלכה האהובה. מכל קצוות הממלכה הגיעו רופאים ומרפאים, רקחו תרופות ושיקויים, אולם מצבה של המלכה לא השתפר. יום אחד הגיע אל הארמון המכשף הזקן והחכם ביותר בממלכה. הוא בדק את מלכתו, חיפש בספריו עבי הכרס והידע ואמר בקול שקט ובוטח : “התרופה למחלתה של המלכה מתחלקת לשני חלקים : ראשית על המלכה לאכול דבש. דבש צלול היישר מיערת דבש טרייה. שנית על המלכה להיעקץ על ידי דבורה מאותה להקה עצמה” היועצים והרופאים הביטו זה בזה, ובמכשף הזקן ולא האמינו לתרופה שהציע המכשף. הלא ניסו כבר כל דבר מתוחכם שהיה לרפואה המתקדמת בממלכה להציע והאיש הזקן הזה מחזיר אותם שנים רבות לאחור עם מן תרופת סבתא שכזו. הם החליטו להודות למכשף בנימוס המתבקש ולא למלא אחר הוראותיו ועצותיו.
חלפו ימים מספר ומצבה של המלכה החמיר. הדוכסית האישית של המלכה ואשת סודה, הגיעה אל ראש היועצים ואמרה לו בזו הלשון : “הביאו עכשיו תיכף ומיד דבש מיערת דבש טרייה ודבורה אחת לעקוץ את המלכה, אם לא תעשו כן, תמות המלכה וראשיכם יערפו מעליכם על שלא עשיתם הכל על מנת להצילה”
ראש האבירים קד לדוכסית ובניגוד לשאר היועצים עלה על סוסו ויצא לחפש יערת דבש טרייה ודבורה.
ימים רבים דהר מכפר לכפר מהר להר ולא מצא דבורה אחת ולא דבש. במר ייאושו התיישב לנוח בראש גבעה מעל לאגם התכול והיפה. לפתע צדו את עינו קופסאות צבעונית מסודרות בשורה אל מול האגם. הוא ניגש לבדוק מה מסתתר בקופסאות ורק כשהתקרב אליהן, שמע את זמזום הדבורים שעלה מהן. הוא ניסה לפתוח את אחת הקופסאות ונעקץ עקיצות רבות…את צעקותיו שמע מרחוק מגדל הדבורים שאך הניחן שם. בריצה חזר אל הקופסאות הצבעוניות וכמה התפלא למצוא שם את אביר המלכה דואב כולו על עקיצות הדבורים שספג.
מגדל הדבורים הציג את עצמו בפני האביר ונזף בו על כך שניסה לפתוח את הקופסאות הצבעוניות. הוא נטל מכליו משחה מיוחדת שמריחתה על העקיצות הרגיעו את האביר במקצת.
האביר הסביר את פשר מעשיו. סיפר על המלכה המתייסרת במחלתה, על המכשף הזקן שהציע תרופת פלא של דבש מיערת דבש טרייה ועקיצת דבורה, סיפר על הימים הרבים בהם חיפש ותר בכל הממלכה ולא מצא דבש ודבורה.
מגדל הדבורים הביט באביר בעצב והתחיל לדבר : ” השנים האחרונות היו שנות בצורת קשה. היבולים שלנו קמלו, הפרחים לא פרחו והדבורים עזבו. נשארנו ללא פרנסה ויותר חשוב מכך, ללא דבש. הדבש הוא אכן תרופת פלא נפלאה וגם מרכיב חשוב מאוד בתזונה שלנו. אבל הדבורים ללא פריחה לא יכולות להמשיך ולהתקיים ולהמשיך ולייצר דבש. לפני זמן מה, עלה במוחי רעיון, החלטתי לצבוע את קופסאות הדבורים בצבעי פרחים צבעוניים, ולשתול סביבן צמחים ירוקים אולי כך הדבורים תתבלבלנה ותחשובנה שאלו הם פרחים ותחזורנה לקופסאות שלי. מה אגיד לך אביר יקר, הרעיון שלי הצליח. אני לא יודע איך זה קרה, אבל הדבורים חזרו אליי. התחלתי לפזר את הקופסאות שלי הצבעוניות, בכל האיזור והן חזרו לייצר דבש. אולי יחד איתן יחזור לכאן גם הגשם והפרחים.”
את דרכו חזרה למלכה עשה האביר במהירות ומבלי לעצור למנוחה. באמתחתו דבורים שתיים ויערת דבש טרייה.
חגיגות החלמתה של המלכה ארכו ימים רבים, האביר הועלה בדרגה ומגדל הדבורים זכה להוקרה רבה.
ומאז ברחבי הממלכה, נוכל לראות קופסאות דבורים, שהיום אנחנו קוראים להן כוורות, בצבעים שונים ועליזים ממש כמו הפרחים.
הנחתי את הסיפור היפה על שולחן החג שלי בין צלוחיות הדבש ופלחי התפוח. חולמת על הכביש המתפתל בין ההרים והאגם, על אצבעותיי שלובות באצבעותיך ועל הנשיקות המתוקות כמו דבש שלך. “שנה טובה אהובי המתוק” השבתי לך בברכה משלי.
