אני מביטה בטלפון מחפשת את המילים שיקפצו לי מהמסך.
אני מחכה לכל מילה, לכל אות, סימן.
מחובר, נראה לאחרונה, קו אחד שהופך לשניים ואז שני קווים שהופכים לשני קווים כחולים.
ומהרגע שהקווים הפכו לכחולים, הם צורבים לי בעור כהצלפת השוט.
וכשמגיע הצליל המיוחד ששמתי להודעה שלך אני כבר נוזלת.
“זהו, את מכורה” – אני רואה את המילים שלו נכתבות.
“מכורה?, למה? למי?” אני מקלידה במהירות ושמה פרצופון תמה.
אבל הוא כבר לא מחובר.
“בן זונה” אני מסננת בשקט לעצמי, והלב שלי כמעט ופועם החוצה ממקומו.
אני תוחבת את הטלפון לכיס האחורי של המכנסיים שלי ובהליכה מהירה מגיעה אל בית הקפה שלי.
“הבאת את הכוס הבוקר?” שואל הברמן בחיוך רחב ומושיט לעברי את היד.
אני מוציאה את כוס הקפה המיוחדת שלי מהתיק ומגישה לו.
” בבקשה תחזק לי אותו קצת הבוקר,” אני אומרת לו.
רטט קצר על הישבן שלי מקפיץ אותי, אני מושיטה את היד לכיס האחורי של המכנסיים ושולפת משם את הטלפון.
הירוק של הווטסאפ מהבהב לי והלב שלי מתחיל לדהור….
את המשך הסיפור שלי תמצאו בספר האוסף החדש של כותבי “אמור”, הוא דיגיתלי ועולה רק 25 ש”ח,
https://katzr.net/27edf1
