לכבוד חנוכה, סיפור קטן על חנוכיה מיוחדת, החנוכיה של סלה.
סלה (סאלי) מונדשיין, נולדה בברודי (כיום באוקראינה) בשנת 1904 וגדלה בוינה. אביה היה הדוד של סבתי חנה ורבר לבית מונדשיין.
סלה היתה הקטנה מבין שתי בנות. מאז היותה צעירה, עסקה באומנות. כשבגרה פיעמו בה הרגשות הציוניים והיא עשתה את כל הנדרש לעלות לארץ ישראל. ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ארזה את כל חפציה, שלחה אותם באוניה לארץ ישראל ובעצמה עלתה על אוניית מעפילים.
עם הגיעה לחופי ארץ ישראל, נתפסה האונייה ע”י הבריטים וסלה וכל המעפילים נשלחו למחנה המעצר בעתלית. כל רכושה של סלה, שנשלח באונייה לארץ, אוכסן בנמל באיסטנבול – הבריטים לא הסכימו להעביר רכוש וסחורות ממדינת אויב לשטחי האימפריה…
סלה, שכל העת התכתבה עם בת דודתה חנה (סבתי ז”ל), העבירה הודעה שהיא בעתלית, בנה של חנה, יעקב, שהיה קצין בצבא הבריטי, בה לבקרה בעתלית אך לא הצליח לשחרר אותה.
הבריטים החליטו להגלות את המעפילים לאי מרוחק מאוד, האי מאוריציוס. באי שוכנו המעפילים הגולים במחנה מעצר בתנאים מחפירים, שם חלתה סלה בטיפוס ומתה והיא בת 37 בלבד.
בתום המלחמה, נשלחו כל חפציה של סלה למשפחתה בעין חרוד, שם מצאה סבתי, את החנוכיה המיוחדת הזו מעשה ידיה של סלה. זיכרון יחיד מחיים שלמים שנגדעו בארץ רחוקה מאוד ובנסיבות קשות.
כל משפחתה של סלה, שנשארה בוינה, נספתה בשואה. יהי זיכרם ברוך.
את החנוכיה הייתה סבתי מוציאה בכל שנה, ובה היינו מדליקים את נרות החג. מאז שנפטרה נמצאת החנוכיה בביתה של דיצה דודתי היקרה, בתל אביב והיא גם שסיפרה לי את קורותיה של סלה מונדשיין זיכרה לברכה, “החלום שלי” אמרה לי דיצה, “להעלות את עצמותיה לקבורה בישראל”.
בתמונות החנוכיה של סלה (ותודה גם לבן דודתי Moshe Yanai )
שיהיו לנו אור ושימחה.