היא רק רוצה לרקוד

5a46762c68a58.jpg

הוא לא אהב לרקוד, עבורה זה היה חמצן.

הוא לא אהב לרקוד, אבל הם כמעט תמיד יצאו למקומות בהם היא יכלה לרקוד.

“לפחות שתהיה מוזיקה קלאסית,” הוא אמר לה.

“בשביל מה? שארקוד ולס או טנגו עם גבר אחר?” עיניה השחורות נצצו בשובבות.

היא הביטה בעצמה במראה.

בשמלת קטיפה ירוקה וקטנה, מגפיים עד מעל הברכיים, היא עדיין נראתה כמו נערה בת 20.

“את רוקדת ומשגעת את כולם,” הוא נעמד מאחוריה וידיו עברו על קווי גופה מבעד לשמלה.

היא הרפתה את גופה לאחור ונשענה בגבה על חזהו, ידיו ממשיכות ללטף את קדמת גופה.

“אני רוקדת בשבילי ובשבילך, האחרים לא מענינים אותי,” אמרה והרימה את ידיה לאחור, עוטפת בהן את צווארו.

היא סובבה מעט את ראשה והרימה את מבטה אליו. מבעד למראה הוא יכול היה לראות דמעה אחת תלויה בזוית עינה.

“ביטלתי את את המועדון הערב,” אמר כשהוא מנשק את קצה אפה ומיד יורד לשפתיה, לא מאפשר לה להגיב.

“אנחנו הולכים למועדון ריקודים אחר, עם מופע,” הוסיף כשביד אחד הוא מצמיד את מותניה חזק יותר אליו ובשניה הוא אוחז בקצה גרונה, כך שהיא לא ממש יכלה לדבר ולענות לו.

נשימותיה המהירות, אלו שממלאות את החדר כשהיא מתרגזת, נרגעו לאט לאט, וחזרו לקצבן הרגיל.

הוא שחרר ידו מצווארה וייצב את עמידתה חזרה אל מול המראה.

היא הסתכלה אליו מבעד למראה, בוחנת את החיוך השובב שבעיניו.

“מה אתה כבר זומם?” שאלה והסתובבה אליו.

“ואני חשבתי שאת אוהבת הפתעות,” הוא אחז בכתפיה וסובב אותה חזרה אל המראה.

“תסיימי להתארגן, בעוד 10 דקות בדיוק אנחנו יוצאים”.

היא ראתה במראה את גבו הזקוף מתרחק, לקחה את האודם בצבע היין שהוא אוהב ומשחה על שפתיה.

“הוא אוהב אותי ככה,” אמרה לההיא שניבטה אליה מהמראה.

הדמות החייכנית, שהסתכלה עליה מהמראה, הייתה שובבה ומשוחררת.

היא אהבה אותה מאד.

“חבל שאת רק באה לבקר אותי כשאני יוצאת לרקוד,” אמרה לזו שבמראה תוך שהיא מוסיפה עוד מעט גלוס מעל האודם.

“קדימה, שובבה שלי, אנחנו יוצאים,” שמעה לפתע את קולו.

היא לקחה את הצעיף הסגול, התיק הקטן התואם והצטרפה אליו.

הנסיעה עברה בשקט נעים. הוא שם את המוסיקה הקלאסית האהובה עליו, והיא השעינה את ראשה לאחור, ידה מונחת על ירכו, מתמסרת לשקט האוהב של הנוכחות הבטוחה שלו.

מדי פעם הבזק של שאלה נדלק במוחה. היא כיבתה אותו מיד.

“ביקשתי הפתעה, כדאי שאלמד לקבל אותה,” נזפה בעצמה.

“הגענו.” היא הרגישה את כף ידו הגדולה עוטפת את זו שלה שעל ירכו.

“נמנמתי לרגע כנראה,” חייכה אליו ויצאה מהרכב.

המוזיקה שבקעה מהמועדון שבפתחו הם עמדו הרעידה בה כל מיתר בגוף.

“לאן הבאת אותי?” חיבקה אותו, וכל גופה רוקד.

“עוד בדיוק שתי דקות והסוד יתגלה לך.” הוא חיבק את מותניה, שילם לבחורה בווסט ירוק מנצנץ, שקיבלה את פניהם, והם צעדו אל תוך המועדון המואר באדום.

ליבה החל להלום בעוצמות שלא הכירה.

זה מועדון הפלמנקו הכי טוב בעיר,” לחשה לו, כשסוף סוף יצאו מילים מגרונה.

הוא החל לצחוק בקול: “היא רק רוצה לרקוד”, אמר וקד קידה קטנה עם ראשו.

“יש להם הופעות מטריפות, ולפעמים הם מעלים אנשים מהקהל לבמה,” היא נעמדה מולו.

“בואי ונתיישב בשולחן שלנו, שובבונת. אני אוכל לשתות מהוויסקי שלי, ולך יהיה את כל הזמן להגיד לי כל מה שתרצי.”

הוא אחז במרפקה והוביל אותה לאחד השולחנות בצידה השמאלי של הבמה.

“מזל שלא הזמנת שולחן באמצע,” היא לגמה לגימה גדולה מכוס המים שנמזגה לה, “מכאן רואים הרבה יותר טוב.”

הוא הרים את כוס הוויסקי שלו: “לחייך. את כל כך יפה כשאת נרגשת.” נגע עם הכוס בלחייה ומיד לגם ממנה מעט.

המועדון התמלא לאיטו, וארוחת ערב קלילה הוגשה לשולחנות.

“אל תגזימי עם היין,” צחק כשהוא מוזג לה כוס שלישית.

“אני שיכורה מהמקום,” חייכה אליו בלחיים סמוקות, “אני כל כך מתרגשת.” האורות.הועמו ושקט השתרר במועדון.

אורות הבמה נדלקו, ומוזיקת פלמנקו נשמעה.

המסך האדום התרומם ושמונה רקדנים ורקדניות החלו בהופעה.

הוא משך את כסאה קרוב אליו וליטף את שערה הקצר.

“הלב שלך פועם בקצב הריקוד שלהם,” אמר וחיבק אותה קרוב אליו.

היא הניחה את ראשה על כתפו, מנסה להסדיר נשימה.

מחיאות הכפיים מהקהל החרישו את אוזניה, וכפות ידיה כאבו מעצמת מחיאות הכפיים שלה עצמה.

“הם מדהימים,” לחשה היישר לאוזנו, “תודה שהבאת אותי לכאן”.

“זה עוד לא נגמר,” הוא חיכך את אוזנו בפיה, והיא הזדקפה בכיסאה.

“למה אתה מ…” ידו הונחה על פיה והוא הביט אל תוך עיניה.”זה עוד לא נגמר,” חזר על דבריו.

אחד הרקדנים התקרב אל קדמת הבמה, “שלוש נשים יעלו לרקוד איתנו את הטנגו הלילה.”

הרבה ידיים נשיות הורמו, והשקט במועדון הופר בתזוזת כסאות ומלמולי האנשים.

הרקדן, הרים את ידיו, “אני אקרא בשמן,” ושקט של התרגשות השתרר במועדון.

“אינז, כרמן ואלה”.

ליבה של אלה קפץ ממקומו והיא לפתה את זרועו.

“הוא קרא לי, שמעתי נכון?”

“כן, שובבה שלי, הוא קרא לך, לכי לרקוד.”

היא קמה, מנסה לייצב את עצמה, רגליה רועדות מהתרגשות.

“אתה בטוח?” היא הביטה בבמה ושוב סובבה את ראשה אליו.

“אני בטוח,” חייך אליה ממקומו.

היא עשתה עוד צעד אחד והסתובבה אליו בפתאומיות, נאחזת בכיסא הקרוב כדי לא למעוד.

“אתה סידרת את זה,” עיניה נצצו לעברו, “זו בעצם ההפתעה שלי.”

הוא קם לעברה.

“אלה,” נשמע שוב קולו של הרקדן מהבמה.

הוא אחז בכתפיה נשק לה בעוצמה על שפתיה.

“כן, זה אני. כן, זו ההפתעה. לכי לרקוד, מחכים לך”.

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר