“אתה יודע שאני לא יכולה עכשיו לצאת מכאן, המרצה הזה קשוח, אדוני” היא כותבת לי ואני מרגיש שאני יכול להתפוצץ מעצבים. אני לא ראיתי אותה כבר שבועיים בגלל העבודה שלי ועד שסוף סוף יש לי זמן, היא תקועה בשיעור שלה.
“צלמי לי מה את לובשת עכשיו, כדי שאני אקבל משהו.” אני דורש.
“רגע, אחכה שהשטח יהיה נקי ואז…אדוני ” היא ממהרת להגיב לי, כמו שאני אוהב, היא כותבת לי מהר. רק אני תמיד נותן לה לחכות קצת, כדי שהיא תחכה ותצפה לבאות. זה עובד לטובתי תמיד ההמתנה הזו.
חמש דקות אחר כך בזמן שאני כבר עסוק עמוק בתוך איזו עסקה שאני עובד עליה במחשב, נכנסת תמונה ואני מתאפק עוד כמה דקות לא לפתוח אותה כדי שתראה שאני לא רץ כמו איזה ילדה מתלהבת לכל תמונה שנשלחת אליי מסאבית.
חמש דקות מאוחר יותר אני פותח את התמונה ואני מקבל נוף שורה ראשונה לדבר הכי יפה בעולם, לתחתונים האדומים שלה, אלה שאמרתי לה לקנות בחנות ההיא בקניון שבוע שעבר.
הלסת שלי נשמטת לרצפה ולמרות שאני מנסה לשמור על קור רוח מולה כמו תמיד, אני מחליט לשחק איתה קצת. אני מודע לזה שהיא אוהבת סכינים. תמיד אהבה ונושאת על עצמה בתיק אחד וברכב עוד אחד. זה נותן לה הרגשה של הגנה ובגלל ההיסטוריה שלה וההתקפה שעברה בתור נערה, אני יכול להבין את הצורך הזה שלה. אני לא באמת מאמין שהיא תשתמש בזה יום אחד, גם אם תצטרך, אבל אם זה עוזר לה אז אני תומך בכך.
“את יודעת מה הייתי עושה לך?” אני שואל אותה והיא מיד עונה “מה אדוני?” אני מרגיש שזו שאלה שמהולה מצידה בהרבה התלהבות.
שוב אני ממתין דקה שתיים לפני שאני עונה לה ומסגנן בראש שלי מה אני עומד לכתוב לה. אני מודע לעובדה שאני עומד להוציא אותה מריכוז והיא עומדת להציג עוד כמה דקות את שיעורי הבית שלה מול כיתה של כארבעים נשים וגברים ומרצה קשוח.
“את זוכרת את הסכין החדשה שקנית לפני חודש?” אני שואל ומחכה לתשובה החיובית שלה כדי להגביר את הציפייה.
“כן אדוני,” היא עונה מהר כצפוי.
“הייתי לוקח אותו ונכנס מתחת לשולחן שלך, פותח את הרגליים שלך ומרים את השמלה שלך עד מעל הברכיים. אחר כך הייתי פותח את הסכין וממש בזהירות חותך לך את התחתונים וקורע אותם ממך, משאיר אותך נוטפת ישר לתוך האצבעות שלי שאדחוף לך לתוך כוס הרטוב והחם שלך.”
אני שולח את ההודעה עם חיוך שהיא לא תזכה לראות, מבין מה עשיתי לה עכשיו בין הרגליים ובעיקר בראש.
הפעם היא לא ענתה לי מהר ואני מניח שהיא היתה ככל הנראה צריכה לעכל את כל מה ששלחתי לה.
“הולי שיט.” היה הדבר היחיד שהיא הצליחה לכתוב לי ובשביל בחורה שיודעת להתבטא זה אומר לי הרבה מאד.
אני שוב מחייך לעצמי, מרוצה שהצלחתי במשימה שלי ועכשיו נשאר רק לסגור את העניין לגמרי.
“עד כמה את רטובה עכשיו מהמחשבה שהסכין תעבור קרוב כל כך ליד העור שלך? ועד כמה את סומכת עליי שאני לא אפגע בך איתה?” אני שואל אותה ומודע לדרך שהיא תגיב, אבל אני חייב לראות את המילים האלה יוצאות ממנה.
“נוטפת לגמרי ולא פוחדת בכלל. אני סומכת עליך בעיניים עצומות וברגליים פתוחות, עם או בלי סכין ביניהן, אדוני.” היא כותבת ורק מהמילים האלה עומד לי עכשיו כל כך חזק.
“נטע, קומי מהכסא ולכי לשירותים עכשיו!” אני לא רוצה להראות לה את ההשפעה של המילים שלה, אבל אני חייב בכל מקרה לתגמל אותה בקצת תשומת לב שהיא נהנית ממנה, בזכות המילים האלה שהן מוסיקה לאוזניים של כל שולט.
אני מחכה שהיא תגיד לי שהיא הגיע לשם וידיי כבר מעקצצות למה שיותר מאוחר באותו ערב אעשה לישבן הלבן שלה. לבן לא לעוד הרבה זמן. אני מניח שהסימנים מהפעם הקודמת כבר עברו אחרי שבועיים, אבל תיכף נראה גם את זה.
“אני כאן בתוך תא שירותים, אדוני.” היא כותבת ואני מזיז את הצוואר שלי מצד לצד כמו מתאבק לפני קרב, משחרר את כל הלחץ שהצטבר בו.
“תעיפי את החזייה והתחתונים ותצלמי לי אותם ביד שלך ואחר כך את הישבן החשוף שלך” אני כותב לה את ההוראה ומחכה עד להגעת התמונות.
יש לי עוד עשר דקות ישיבה ואחריה לא אוכל לדבר איתה עד שניפגש ואני חייב לקבל מנה ממנה שתחזיק אותי עד המפגש.
התמונות מתחילות לעלות. אחת של היד שלה מחזיקה את שני הדברים והחזייה הזו לבדה מעוררת בי זכרונות מיוחדים משלהם. עדיין אני מנסה לשמור על פוקוס.
הצילום של הישבן מגיע ואני כבר יודע שזהו, אני לישיבה הקרובה אגיע לגמרי מוסח דעת. רק סימן קטן בפינה הימנית שלה מוכיח שהייתי שם. אני מחייך ושולח לה הודעה להחזיר את התחתונים והחזייה ולחזור לכיתה.
“בהצלחה במצגת” אני כותב לה, אבל יודע שלצערי יהיה לה קצת קשה עכשיו שם?
“תודה אדוני” היא עונה ואני מחייך מרוצה ומתכונן לישיבה שלי.
שעתיים אחר כך אני נכנס עם המפתח שלי לדירה שלה ויודע איפה אני אמור למצוא אותה כרגע. בפינה שלה, על הברכיים מחכה לי. אני בכוונה מאחר ברבע שעה ואני יודע מה מצבה כרגע.
“שלום נטע, הבאת את מה שביקשתי ממך” אני עומד מולה ומלטף את שיערה בעדינות.
“כן אדוני, זה על השידה ליד המיטה שלי” היא אומרת ואני מאפשר לה להרים את ראשה בפעם הראשונה ולהביט לי בעיניים, כדי שהיא תבחין בכל קשת הרגשות שלי כלפיה גם בלי שום מילה נוספת שתיאמר בינינו.
אני ניגש לשידה ומרים את מה שביקשתי ממנה ואז מסתובב אליה, “למיטה נטע, על הגב.”
היא מתרוממת במהירות ונשכבת על גבה ומחכה לי ואני נהנה מהצייתנות שלה אליי והשלמות של פעולותיה. היא לא מחייכת כי היא יודעת שהיא צריכה לחכות להוראה ממני לכך. אני גאה בנטע שלי ואוהב אותה.
אני ניגש אליה למיטה ובעדינות מלטף את רגליה, מרגיש את הרעידות של הציפיות שלה בגוף. היא ערומה מלבד התחתונים האדומים שלה כפי שכתבתי לה לחכות לי.
אני פותח את הרגליים שלה לפישוק ואז מקרב את הסכין לרגליה ומתחיל בליטוף עדין. עובר על כל רגל שלה מכף הרגל ועד המפשעה. אני מותח את בד התחרה עם להב הסכין ונזהר לא לפגוע בנטע, אפילו לא בטעות. היא סומכת עליי ואוהבת אותי ואסור לי להפר את האמון הזה שלה אליי, בעד שום הון שבעולם.
הלהב החד מתחיל לחתוך את הבד העדין ואני לא יודע מי מתרגש יותר מהפעולה הפשוטה הזו, אני או נטע, אבל אני כל כך מרוכז לא לפגוע בה שאני לא מביט בפניה היפות.
התחתונים מתחילים להיקרע ואני יכול לראות את הבטן התחתונה שלה מגיבה להפתעה של תחושת העירום מתחת לבד החמים.
ברגע שהבד נקרע לחלוטין משהו בי נסדק ואני מרגיש צורך להביט בפניה ולראות אם גם עליה זה השפיע כך. אני יודע מה היה מתוכנן לסשן שלנו היום, אבל כרגע כל מה שבא לי לעשות זה לאכול אותה מכף רגל ועד ראש ולאפשר לה לגמור הכי חזק שאפשר בזכות הלשון שלי.
בשעה הקרובה אני גורם לה לגמור כמעט שלוש פעמים ורק בסוף מאפשר לה את השחרור הנכסף, נהנה לראות אותה מתפרקת בזכותי כך.
אני מתיישב לנוח על הכורסה וקורא לה להביא לי לשתות משהו קר ואז מושיב אותה בין הרגליים שלי כדי שתשחרר אותי גם. אוי כמה חיכיתי לרגע הזה כבר. ערמת שיער שלה ביד אחת שלי והכוס שתיה בשניה. הראש אחורה והעיניים עצומות. אני סופג את ההנאה והתשוקה לתוכי חזק ומשתחרר עוד יותר חזק.
כעת שסיימנו עם החלק האומנותי של הערב, אני מחליט להתחיל את הסשן המתוכנן בקפידה כבר שבועיים בראש שלי והעקצוצים בידיים מתחילים להשתחרר לי סוף סוף.
