אוהבת

5a83f8f65e98c.jpg

ידיים מחבקות אותה, כפות הידיים פרושות לה על כל הגב, מפס התחתונים הבלתי מורגש ועד לחזייה שהחליטה לא ללבוש היום.
מוזיקה שקטה מתנגנת במסיבה השונה שהפעם החליטה ללכת אליה.
אנשים מעולם קצת שונה ממנה ומוזיקה שתרקיד לה את הגוף והלב בצורה לא מוכרת.
היא רצתה להיות לבד, להכיר את גל שיושבת שם באיזו פינה, מנגנת בפסנתר, לעיתים בסקסופון, רוקדת חיים אחרים.
היא כל כך רצתה לרקוד איתה, לרקוד על פי הצלילים שהיא מפיקה. מנעד כזה שמתחבר אל כל תו בגופה אבל גם מסיט אותו למסלול של המוֹל או הדיאז.
היא נעה על פי הבסים שיוצאים מהרמקולים, האצבעות על גופה עולות ויורדות עם תנועות הגוף שלה.

שיר חדש פורץ לרחבת הריקודים והיא נחלצת מהידיים החובקת אותה וצועדת לכיוון הבר.

“וודקה תפוזים, עם הרבה קרח, בבקשה,” היא נשענת עמוק יותר לכיוון הברמן שמסמן לה בעיניו ששמע אותה.
היא מזדקפת ומרימה את ידיה אל שערה, “אני מעדיף את הוויסקי שלי נקי, ללא שערות,” היא שומעת מאחוריה קול נמוך מאד ושקט.
“אוי, סליחה,” היא שומטת את ידיה ומסתובבת כדי לראות חיוך גדול על פניו של הגבר שעומד מאחוריה. ידו האוחזת בכוס הווסקי כמעט נוגעת בגבה, “לא ראיתי אותך, אני מתנצלת.” הברמן מגיש לה את הוודקה שלה, “את רוקדת יפה, אחרת,” הגבר משיק את כוס הוויסקי שלו עם כוס הוודקה שלה שעל הדלפק. 
פעימות הלב שלה רוקדות רומבה לרגע והיא שותה מהוודקה, “תודה,” היא מעבירה על הגבר מבט מהיר ולוגמת עוד לגימה.
גל מרימה את עיניה לעבר קהל הרוקדים, ומרגישה כיצד המוזיקה מזיזה אותה חזרה לכיוון הרחבה.
היא מתמסרת לדרישת הגוף שלה ופוסעת חזרה, “לא סיימת את הוודקה,” הקול הנמוך קורא לה, “אולי אחר כך,” היא עונה לו וממשיכה לרקוד.

ידיים שוב עוטפות אותה, אצבעות נפרשות לה על הגב, שואבות אותה חזרה אל תנועות המחול שבתוכה.
היא נעה בקצב הידיים שמזיזות אותה, רגליה קשובות לקצב ליבה.
אין מחשבות, רק רגשות.
כבר שנים שרצתה לצאת עם עצמה, להכיר אותה בסביבה אחרת, ללמוד מי היא יכולה להיות כשאף אחד לא מכיר אותה.
בשנה האחרונה היא כבר לא יכלה לסבול את עצמה יותר.
היא הרגישה שאם היא לא יוצאת למסע הכרות מחודש עם האישה האחרת שבתוכה, היא תנבול ותעלם, לעצמה ולמשפחה.
אז היא קבעה לעצמה את יום האהבה הבין לאומי כיום לדייט הראשון שלה ושל האחרת, במקום שאף אחד לא יודע מי היא.
במועדון עם מוסיקה שהיא כמעט אף פעם לא שומעת.
גל ידעה שזו הדרך היחידה בה היא תוכל להקשיב לקלות האחרים שבתוכה, לאהבה שיש בה בשביל עצמה.
המוזיקה הפכה מעט נמרצת והיא המשיכה על פי הלמות ליבה שנרגעו לאיטם.

דמעות גדולות שהיו תלויות על ריסיה הארוכים החלו לנזול לאורך עצמות לחייה הגבוהות, מתעקלות בצווארה ומתקבצות אל פתחו העמוק של מחשוף שמלתה.
היא הידקה את חיבוקה והוא, שעמד כל הזמן הזה בצד, מביט וסוקר כל תנועה שלה, כל הטיית ראש או קימור הגוף שלה, התקרב אליה בצעדים גדולים, הניח את כפות ידיו בליטוף על כתפיה וסובב אותה אליו. “אולי עכשיו תרקדי איתי?” הרים באצבעותיו את פניה המצוירות בשבילי הדמעות, אליו. “אולי עכשיו תרשי לידיים שלי לחבק אותך ולא רק לידיים שלך?”

LOVE ME AGAIN -JHON NEMAN

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר