את ההצגה פדרה שכתב ז’אן רסין, לבּוּשתי לא הכרתי, אבל כשהסתיימה ההצגה פדרה אהובתי כבר ידעתי את הסיפור לפרטי פרטיו.
הצגה מרתקת של 58 דקות שלא שמעתי וראיתי אף אחד חוץ מארבעת השחקנים שעל הבמה.
את עלילת המחזה “פדרה” טווה ז’אן רסין, במאה ה-17. לפי טרגדיה של אוריפידס המספרת את סיפורה של פדרה, בתו של מינוס ורעייתו השנייה של תזאוס.
רסין מתאר את אהבתה של פדרה, אשת תזאוס המלך, אל בנו הצעיר של המלך, אהבה אסורה שמוליכה לאבדון. פדרה מתאהבת בהיפוליטוס בנו של תזאוס מנישואיו הראשונים. היפוליטוס עצמו מאוהב באריקיה, בת שליט אתונה הקודם הכלואה בארמונו של תזאוס.
תזאוס נמצא במלחמה ואל פדרה מגיעה ידיעה על מותו בקרב. פדרה מספרת להיפוליטוס על אהבתה אליו ומנסה לפתות אותו, זמן קצר לאחר מכן מתברר כי הידיעה הייתה שקרית ותזאוס עומד לשוב לאתונה. עם שובו של תזאוס לארמון מתגלה מערכת היחסים. הוא מקלל את היפוליטוס, שבורח עם אריקיה. פדרה עצמה עומדת על סף מות. או אז מגיעה ידיעה על מותו של היפוליטוס. פדרה מתוודה בפני תזאוס על חטאיה ומתה על הבמה.
פדרה אהובתי היא הצגה שנכתבה ובוימה על ידי אלמה ויין חושן.
אלמה לוקחת את עלילת המחזה ואורגת את חיי השחקנים אל תוך העלילה עצמה.
ארבעה שחקנים, כמעט שום אביזר על הבמה ורק חלופת בגדים מעטה שמדגישה את התנועה בין הדמויות אותן הם משחקים, מספרים לנו סיפור מלא תשוקה ועָצמה, לא רק של פדרה, אריקיה, היפוליטוס ותיזיאוס אלא של השחקנים שמשחקים אותם.
החיים שלהם כשחקנים.
גליה הדמות הראשית, שמגלמת את פדרה, היא שחקנית ותיקה מוכרת ומוערכת. היא נשואה לטדי שהוא במאי ידוע ושחקן מוכר וביחד הם מעלים את ההפקה.
לילי, המגלמת את אריקיה, היא שחקנית צעירה ומוכשרת שהייתה תלמידה של טדי והיה בניהם רומן. ומקס, המגלם את היפוליטוס הוא שחקן צעיר ומבוקש.
השחקנים עסוקים בחזרות לטרגדיה “פדרה”.
תוך כדי שישבתי מרותקת לדמויות עצמן, לשפה המתחלפת משפה גבוהה של המחזה המקורי {חרוזים אלכסנדרונים} לשפת היומיום של השחקנים הבנתי את המרקם העדין שרקמה הבמאית.
על הבמה, תוך כדי חזרות על המחזה הטרגי פדרה, למדתי את סיפור השחקנים המגלמים את דמויות הסיפור המיתולוגי ומערכות היחסים ביניהם.
השחקנים חווים רגשות, יצרים ותשוקות דומים לעלילה אותם הם מגלמים. הם סחפו אותי אל תוך הדמויות אותן הם שיחקו.
הצגה נהדרת ורגישה על יצרים, זוגיות, תשוקות והחיים בכלל אז ועם הסתכלות במראה עכשווית פנימית ושקופה. הצגה שמוגשת לנו הצופים בצורה מרגשת מאד, קלילה ומצחיקה.
על פי “פדרה” מאת ז’אן רסין – בתרגום נתן אלתרמן // מאת ובבימוי: אלמה וייך חושן // עיצוב תפאורה ותלבושות: דלית ענבר // מוסיקה: אורי אפרת // שחקנים: צהלה מיכאלי, מתן קסירר, מאי קשת, אייל שכטר, ענבל להבי // עיצוב תאורה: דניה זמיר לרכישת כרטיסים: תיאטרון תמונע
קרדיט לתמונות הנפלאות לצלם דוד קפלן david kaplan
*גילוי נאות: הוזמנתי לצפות בהצגה על ידי הבמאית.
