סיפורה של שמלה

סיפורה של שמלה

"יותר מלמות, פחדה נעה לא-לחיות."

"איפה להתחיל?" הבטתי על השמלה ואחכ על רויטל. 
"להיכן שהשמלה לוקחת אותך" היא חייכה, צילמה עוד צילום ועברה למחברת ועט כשהיא מקשיבה בענין, עוצרת לשאול, לדייק הבנה, ולצלם עוד תמונה שתספר את המילים שיוצאות מפי.
סיפורה של השמלה שלי מסופר כאן על ידי צילומים ומילים שאספה רויטל בשלוש שעות שבילינו ביחד.
אני מוצאת את עצמי קוראת את הסיפור, מביטה בתמונות מגלה אותי מעוד זויות ובעיקר מבינה שרויטל הצליחה לארוג כאן שתי וערב מרגש של כמעט 40 שנה מחיי .

סיפור השמלה שלי שאני שזורה בה במילותיה וצילומיה של רויטל כהני שביט
{הקישור לבלוג של dress code עם כל התמונות כאן }


"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף"

נעה. - כתבה וצילמה רויטל כהני שביט

"משך שנים בן זוגי הוא המראה שלי, פיו וליבו שווים, והעיניים שלו מספיקות לי בדיוק.
בביתי אין מראה גדולה שמהדרת את החיצוניות שלי."
סיפוורה של שמלה

      הִתְמְהַמְהוּת של זמן.
סיפור השמלה השזור בחייה של נעה, כרוך ברבדים שמתכתשים ביניהם, מתְעַמתים, נֶחְרַדים, מִתְמַסְּרִים; אי-שם בין קפלי סודות.
מסעה, המחלים, יש לומר, החל כשאַךְ החלה לגלות את החיים לתִּפְאָרָם. כשעוד ראתה עצמה נערה טובה, מְרַצָּה. בת להורים דתיים, אב שף-קונדיטור ואם תופרת בעיסוקה, שנהגה לתפור שמלות וחצאיות לבנות המשפחה.
שמלות מקסי, הגונות שכאלה.

סיפורה של שמלה  נעה

כבת לשף קונדיטור, ואולי היה זה המרד הפרטי שלה, פיתחה נעה מערכת יחסים סבוכה עם אוכל, וחלתה באנורקסיה, שאותה ניצחה בהצלחה.

כמה שנים לאחר מכן, כמו ביקום מקביל, מוּזָר ומְשֻׁנֶּה, אחיה, שביניהם היה קשר מאוד קרוב, נאבק במחלת הסרטן ונפטר

סיפורה של שמלה  נעה

בתחילת שנות ה-20 של חייה, כשבחרה בדרך אַלְטֶרְנָטִיבִית, שלא לנהל אורח חיים דתי, נעה העדיפה את השמלות שלה חושפות גב, נשיות, סקסיות וקצרות.

וְלָמָּה? כי חוקי ההלכה, אותם הכירה היטב, קטנוניים ומגלומניים.
לאחר פטירת אחיה האהוב, היא עוד ניהלה אי-אלו שיחות עם אלוהים, ואז נפרדה ממנו לשלום.
והתענגה על החיים.
והקימה בית, בן זוג וילדים.
כשהילדים גדלו, בעת שהפסיקה להפעיל שִׁקּוּל דַּעַת "אמהי", חזרה לקנות שמלות סקסיות וחשופות גב.

 

סיפורה של שמלה נעה

"נשימות חושקות חורזת
על פתחי הנשימה
עלי כרדיד עונדת
מתקשטת בתשוקה"

(נעה גביש)

 

בגיל 50 נעָה קִבְּלָה במתנה שִׂמְלָה ולבשה התרגשות, שמלה מיוחדת ובעלת משמעות.
השמלה תפורה בעבודת טלאים צבעונית, א-סימטרית, ארוגה בהברות מחורצות, שאותה תפרו עבורה ילדיה, לרגל יום הולדתה. השמלה קצרצרה וסקסית, ואינה מותירה מקום לספק שילדיה בגרו להכיר בה לא רק כרַעֲיָה וכאם, אלא כאִשָּׁה.
סיפורה של שמלה  נעה

עד שנשיותה כמו נלקחה ממנה בהתרסה.
הרופא בישר לה ולבן זוגה את הבשורה המטלטלת מכל – "יש לך סרטן בשד".
נדרשה הרבה סבלנות, וצעידה איטית בתוך בועות של אי ודאות.
נעה מספרת, שכדי להלחין את המנגינה החדשה שהיא מי שאנחנו באמת, אנחנו צריכים לעבור דרך תיבת התהודה של עצמינו. להכיר את עצמנו מחדש.
"הסתכלתי על עצמי במראה והבנתי שאני הולכת להילחם על חיי אבל ברכות."

ממקום של הזדהות מוכרת עם המחלה, היו לה הכלים להתמודד. היא נברה לעמקו של הארגז עד שאזרה אומץ, עד ששחררה לחלל את הפחד. הרפתה את מה שאין לה שליטה עליו.

יותר מלמות, פחדה נעה לא-לחיות.

סיפורה של שמלה נעה

והיא כותבת במילותיה, "כשהתחלתי במסע הלידה המחודש שלי רעדתי כמו עלה בשלכת, הנפש טולטלה בגוף שכולו במלחמה פנימית מורטת כדוריות אדומות."
תוך כדי תהליך, למדה שחלק מההחלמה שלה יהיה ללמוד כיצד לאהוב את המכלול שהיא, ללמוד לבטוח, לסמוך ולהאמין במי ובמה שהיא חושבת ורוצה.
זו הייתה השנה שבה למדה לרְצות ולבקש, לתת ולהיעזר.
שנה שבה השכילה להבין כיצד למצוא מחדש את הקול הייחודי שלה ואת התשוקות שבה, אלו שיצמיחו ויעיפו אותה גבוה.

סיפורה של שמלה נעה

 

נעה בחרה להצטלם בשִׂמְלָה שקיבלה מילדיה במתנה ליום הולדתה ה-50.
שמלה נשית ובעלת משמעות, ארוגה בהברות מחורצות כמהלך חייה שלה.
היא עדיין משתוקקת לטָעַם העָבַר. לכמיהה לחוש את שדיה חפונים בשתי ידיו.
כאב חד וקצר של הבנה מפלח את גופה לרגע, מה שהיה לפני לא יהיה אחרי.
זה כבר לעולם לא יהיה אותו דבר.
כל שנותר הוא לזכור שהזמן עובר, והתחושות מתכהות.

סיפורה של שמלה  נעה

 

ידיים
- - - - - - - - - - -
ידיים זרות
חופנות
אצבעות קטיפה
ממששות
זקופה על המיטה
מילים מרקדות עצמן,
בצחוק,
שפעם היה נבוך.
עור הקטיפה
חוקר כל שד
יוצק אהבה לצלקת

(נעה גביש)

סיפורה של שמלה  נעה

באהבה,
רויטל

 

תמונות ומילים רויטל כהני שביט  שצילמה, הקשיבה ברגישות אין קץ' וכתבה עבור הפרוייקט המדהים שלה ושל ריקי שנקרא 
DRESS CODE בפייסבוק
ובאינסטגרם  X_DRESS_CODE_X

נעה גביש, לב פתוח

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.
כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.