כחול שחור פרק 11

כחול שחור פרק 11

אני בועטת שוב ושוב בשק האגרוף. מדמיינת שזה הפרצוף של אנדריי. השפה שלו שאני רוצה לפצוע בדיוק כמו שהוא פצע את שלי. טוב. לא בדיוק. אני לא אנשק אותו תוך כדי. אני ארסק אותה בבעיטה ואהרוס את הפנים המושלמות שלו. אני שונאת מושלם!

אני לא מאמינה שאני עדיין כאן. שלא ברחתי בהזדמנות הראשונה. אם לא הייתי צריכה להגן על איתן זה בדיוק מה שהייתי עושה. או שלא? אני כבר לא בטוחה מה הסיבה האמיתית שאני עדיין כאן. משהו ברוסי הזה חודר עמוק מדי לתוכי. משפיע עלי ברמה אחרת. התחושות האלו מתערבבות למשהו שאני לא מצליחה להבין. אני נמשכת אליו. אני רוצה לבלות לידו. לשמוע את הקול המחוספס שלו. להסתכל בעיניים המהפנטות. פאק. אני שונאת אותו שגורם לי להרגיש ככה. אני חובטת בשק האגרוף הקשה והאצבעות שלי בוערות מהמכה. עדיף שהן יכאבו ולא הלב שלי.

לרגע אחד קצר חשבתי שהוא אנושי. כשהוא הראה לי את התמונה של הילדה הזאת, כשהוא סיפר לי שהוא עוזר להם, האמנתי שאני מתבוננת ישירות לתוך הלב הרגיש שלו. עד שהוא סובב לי את היד, ונשך אותי. עד שהוא איים עליי. בן זונה!

השיר PART OF ME של קטי פרי רועם מהרמקולים בווליום מלא. מאז שלמדתי להתחבר לבלו-טות' של המערכת בחדר הזה אני כבר לא משתמשת באוזניות. הרבה יותר קל להילחם ככה. אני חובטת בשק עם כל משפט של הזמרת. אף אחד לא יקח את החלק הזה בתוכי! נלחמתי יותר מדי כדי להפוך לחזקה! אף אחד לא יחליש אותי שוב!

נגיעה רכה בכתף שלי גורמת לי להסתובב בחדות. אנדריי נטול החולצה עומד מולי. אני מרימה את מבטי אל פניו כדי לא להסתנוור מערימת השרירים המפוסלים כמו לבנים, אבל נעצרת בעיניים מלאות החמלה. עכשיו הוא נזכר לרחם עליי?

"אל תיגע בי!" אני צועקת עליו כדי להתגבר על המוזיקה ודוחפת אותו לאחור.

"אני לא נוגע בך," הוא מרים את ידיו לאות כניעה.

"אתה לא?!" אני ממשיכה לחבוט בו. בועטת ישירות בבטן המוצקה.

הוא מתקפל ומזדקף מייד. זה רק כי הכעס הזה מערפל אותי. אם הייתי מרוכזת הייתי מפילה אותו. בדיוק כמו את האחרים.

"פיזדיטס, כמה שאת סקסית כשאת כועסת." המשפט שלו רק מלבה את הכעס שלי.

"אני אראה לך כמה אני סקסית!" אני מניפה אגרוף ישירות לכיוון השפה שלו.

אנדריי תופס את כף היד שלי באמצע הדרך. "את יכולה להוציא את הכעס שלך עליי, רק תשאירי את הפנים שלי מחוץ לתחום."

"רק לך מותר לפצוע לי את הפנים?" אני מסננת.

הוא מחייך, "אם את רוצה לנשוך את השפתיים שלי את מוזמנת."

"אני אמות לפני שהשפתיים שלי שוב יגעו בשלך!"

אנחנו עומדים קפואים בתוך הרגע. האגרוף שלי עטוף בתוך כף ידו החמה, והאגודל שלו מלטף את עורי. מבלבל אותי. המשפטים האחרונים של השיר שמתנגן סביבינו מחזירים אותי למציאות. אסור לי לאפשר לו לשבור אותי.

"אני לא הולך לקחת ממך שום חלק," הוא אומר ברוך. מבהיר לי שגם הוא הקשיב למילות השיר. "אני לא רוצה לשבור אותך. אני לא רוצה לשנות אותך."

"אז מה אתה רוצה ממני?" אני מושכת את ידי מאחיזתו והולכת לאחור.

"אותך. אני פשוט רוצה אותך. החוצפה שלך מדליקה אותי. כשאתה הבן של סוחר המוות כולן מפחדות ממך או מנסות לרצות אותך. גם הבנות שהצלתי. לא את." הוא מתקרב אליי בזהירות, "את שונה. פנתרה פראית שלא נותנת לאף אחד להתקרב. את משגעת אותי ואת אפילו לא מבינה כמה זה מסוכן בשבילך." האצבעות שלו מלטפות לי את עור הפנים ואני מתקשה להתרכז. "אני צריך להרחיק אותך ממני. לפני שיהיה מאוחר." נשמע שהוא מדבר לעצמו, אבל אולי זה הרגע שלי להוציא ממנו מידע.

"מאוחר?"

"לפני שאחרים ישימו לב שאת לא כמו שאר הבחורות שלי. לפני שאבא שלי יגלה."

"זה היה ברור מהרגע הראשון שאני לא כמו הבחורות שלך!" איך הוא מעז להכניס אותי לקטגוריה הזאת.

"כרגע, זה ברור רק לי." הוא נצמד אליי. ידו עוטפת את מותניי ומקבעת אותי אל גופו. קרוב כל-כך שאני מרגישה את הנוקשות שלו נצמדת אליי.

אני אמורה להיגעל. להירתע. להילחץ. אבל אני לא. אני עולה באש ומודה לאל שאני לא גבר והוא לא יכול לראות איך הקרבה שלו משפיעה על גופי הבוגדני.

"את צריכה להבין שנכנסת לעולם מסוכן. כשאנחנו ליד אנשים אחרים אני חלק מהעולם הזה. אני חייב לשמור על החוקים שלו. גם את. זה המשחק. רק כשאנחנו לבד אנחנו יכולים להפסיק לשחק."

"אתה משחק רק בי. אתה זה העולם שלך." אני מנסה לשכנע את עצמי.

"אני לא. נולדתי לעולם הזה. אני מנסה לשרוד בו ולא לאבד את עצמי בדרך. גם את מנסה לשרוד, אולי זה מה שמושך אותי אלייך." שפתיו מרפרפות על שלי. אני לא מצליחה להתנגד לזה יותר. לקולו הרך. לעיניים הכנות שהירוק בהן בורק כאילו זה הדבר הכי טהור בעולם. הוא כמו שני גברים בתוך גוף אחד. האחד רגיש ועדין שנמצא איתי. השני קר ואכזרי שגורם לכל הסובבים אותו לשקשק רק במבט, שאיים עליי לפני שעות ספורות, שנמצא בו זמנית עם ארבע נשים נוספות.

אני מסובבת את פני ממנו. אסור לי ליפול למלכודת שלו. אסור לי להפוך לאחת מהן.

"תנשקי אותי." אנדריי לוחש לעורי.

"יש לך מספיק בחורות שינשקו אותך." גופי מקשיח ואני מנסה לדחוף אותו ממני.

"אני לא רוצה אותן. אני רוצה אותך. השפתיים שלי שייכות לך מהנשיקה הראשונה שלנו."

"והזין?" אני לא מתאפקת. אני חייבת להתקרר והמחשבה שלו מזיין את קרולינה היא היחידה שתצליח לצנן אותי.

אני מרגישה אותו מחייך כנגד עורי בעוד שפתיו עולות לכיוון האוזן שלי. "את לא מדברת עם הבנות, אה?"

"אין לי על מה לדבר איתן." אני עדיין מנסה להילחם בו. להילחם בעצמי.

"צודקת. הן בטח שונאות אותך עכשיו. לא נגעתי בהן מאז הקרב שלנו בחדר הזה. את אפילו לא מבינה כמה זה דפוק. אסור לי לרצות אותך ככה. אסור לי להתאהב בך…" הוא נושך את תנוך האוזן שלי, ויורד לנשק את הצוואר.

התחושה המשכרת מערפלת את כל המחשבות, מרפה את הגוף שאמור להתנגד והופכת אותו לנוזלי וחסר שליטה. "תנשקי אותי." הוא מבקש שוב, ואני לא מסוגלת להתנגד עוד לרצון הזה. אני טורפת את השפתיים הרכות שלו. מחדירה את לשוני פנימה וחוקרת את המעמקים. חוקרת את הגבר הזה שגורם לי לאבד את עצמי.

אצבעותיי מטיילות מעצמן על גבו החסון, מלטפות את שרירי הפלדה המוצקים. מתענגות על חום עורו החלק. הוא כל כך שונה מכל הילדים שהייתי איתם. כל דבר בו זועק גבריות טהורה. עוצמה בלתי מתפשרת.

היוטיוב ממשיך להריץ רשימת שירים ברמקולים סביבינו, וכמו אות משמיים השיר I LOVE YOU I HATE YOU מתחיל להתנגן סביבי. אני שונאת את הרוסי הזה. ואני שונאת את העובדה שאני רוצה אותו בעוצמות כאלו.

הפרק לא נגמר כאן. הוא הופך להיות לוהט מדי בשביל הבלוג הזה. 

אז פתחתי לו אתר חדש. מי שרוצה להמשיך לקרוא מוזמנת להמשיך באתר שיהיה מוגדר כאתר עם תוכן מיני לבני 18+

קישור לאתר

 

סבטלנה מאן

לעיתים הלב מתמלא וגודש,
אני כותבת כדי לרוקן
כדי שאוכל להכניס קצת אוויר לריאות.
כדי שאוכל לתקן.
ואם תבחרו להיכנס ולקרוא
את מבוכי נפשי.
אולי גם אתם תתקנו אותו.
את הלב שלכם, את הלב שלי.


כתבתי שירים מאז שלמדתי עברית. (בכיתה ב') אולי גם קודם. בשנתיים האחרונות התחלתי לכתוב סיפורים אירוטיים שפורסמו באתר שלי, בפייסבוק ובוואטפד. "לחיות מחדש", "WHIPLASH", "זר בלב", "המבט", כולם פרי עטי. 

הכתיבה הפכה להתמכרות שלי, וטיפול שלי בו זמנית. אני כותבת תחת שם העט Svetlana Soulight. בשם הזה תוכלו למצוא אותי גם בפייסבוק, שם אני מעדכנת על כל פרק חדש שמפורסם. אשמח לצרף אתכם לחבריי.