רוח אלוהית

רוח אלוהית

"זו את? זו באמת את?" הוא שואל בעודו עוטף אותי בזרועתיו החמות. מאז הפעם האחרונה שהוא ראה אותי החלפתי עשרות זהויות. חיית המסיבות, המכשפה, הרוחנית, המטפלת, האהובה, האימא, האשה. עתה הוא פוגש אותי פה. עומדת עירומה תחת שמש קופחת, בתוך האינסוף הצהוב של המדבר. בטריטוריה שלו.

באתי אליו נטולת איפור ותחפושות. חסרת הגנה. יודעת שהוא יכול לחסל אותי בן רגע, הוא תמיד יכול היה.

"קיוויתי שאתה תגיד לי," אני עונה בלב הולם. לא הגעתי לחפש אותו. לא הפעם. הוא היה הסיבה היחידה ששקלתי לא להגיע. לא חשבתי שאני מוכנה לפגוש בו שוב.

הגעתי ללמוד, להתפתח, להתחזק. סיפרו לי שיש כאן מאסטר עתיק, המלמד כיצד לנצח את המפלצת שלי, זאת שליוותה אותי במשך שנים, לא משנה באיזו ממלכה בחרתי להשתקע או איזה תפקיד לקחתי על עצמי, זאת שמנעה ממני להצליח, גרמה לי לעזוב הכל ולברוח כל פעם.

עד כאן.

החלטתי שהפעם אני נלחמת בה. קרב אחרון פנים מול פנים. חודש מהיום. לא הייתה לי ברירה. המאסטר היחיד בעל התשובות נמצא פה במדבר. אז הסתכנתי. קיוויתי שאוכל להימנע מלפגוש את האחד ששכן פעם בלבי. את האחד שברחתי ממנו. האמנתי שאוכל להתחמק.

"לכו למדבר!" המאסטר קבע, ושלח אותי ישירות לתוך מלתעותיו, ללא חרב ושריון. ידעתי במה זה כרוך, אך הפעם לא וויתרתי. קיוויתי שאולי הוא פחות מפחיד מהמפלצת שאני נלחמת בה.

והנה אני עומדת כאן, על הקרקע שלו, מתחת לשמיים שלו, מחפשת תשובות לשאלות שמזמן לא העזתי לשאול.

ציפיתי שהוא ינסה לטרוף אותי, התכוננתי לאגרופים שלו, לא למילים, לא לחיבוק המקבל, לא לליטוף החם של הרוח שלו.

"קראתי לך," הרוח לוחשת באוזניי. "שנים שאני קורא לך לבוא אלי".

סתמתי את אוזניי בכל פעם, פוחדת שאם אפגוש אותו שוב לא ארצה לחזור לעולם. בדיוק כמו עכשיו.

"תרגישי אותי," הוא ממשיך ללחוש וללטף את גופי במקומות אליהם איש לא הגיע. "אני לעולם לא אפגע בך. אני חלק ממך. תמיד הייתי חלק ממך. רק אם תקבלי אותי תוכלי לנצח אותה. תאמיני בי. תאמיני בעצמך," הוא מהפנט אותי במילותיו.

הידיים נפתחות מעצמן ואני מאפשרת לו לחדור לתוכי. האור ממלא את כל גופי, מעביר רטט לאורך עמוד השדרה. חשמל מעקצץ בקצות אצבעותיי, והנשימה שלי מתרחבת בכל רגע. אני חשה אותו, את עוצמתו חסרת המעצורים, את הכח הלא אנושי, את האושר העילאי.

לראשונה אני חשה את עצמי. אני חלק ממנו, חלק מאלוהים, חלק מנשמת העולם.

עכשיו אני יודעת מי אני. אני מוכנה לקרב.

**

הנושא השבועי של אמור היה לכתוב על אחת התמונות שהעורכת פרסמה. ברגע שראיתי את התמונה של המדבר נזכרתי בקטע הזה. כתבתי אותו באשרם במדבר, בעודי משתתפת בסדנת כתיבה של גבי ניצן. קיוויתי שהמאסטר ילמד אותי להילחם במפלצת שלי, בספקות, בחוסר הביטחון. 

אבל אני היחידה שיודעת איך להביס אותה. אם אאמין שהכוח בתוכי, אם אאמין שהכל קורה לטובה, אצליח להתמודד גם עם המפלצת החדשה שמטרידה אותי בחודש האחרון. 

אני מודה לעולם שהזכיר לי שוב את הקטע הזה, בדיוק ברגע הנכון, לוקחת נשימה עמוקה ומוצאת את הכוח בתוכי להמשיך להילחם, להמשיך לגדול ולצמוח, להמשיך לאהוב את עצמי, את המילים שלי, ואתכם, שקוראים אותי. 

קרדיט לתמונה ל Jeff Jewiss

סבטלנה מאן

לעיתים הלב מתמלא וגודש,
אני כותבת כדי לרוקן
כדי שאוכל להכניס קצת אוויר לריאות.
כדי שאוכל לתקן.
ואם תבחרו להיכנס ולקרוא
את מבוכי נפשי.
אולי גם אתם תתקנו אותו.
את הלב שלכם, את הלב שלי.


כתבתי שירים מאז שלמדתי עברית. (בכיתה ב') אולי גם קודם. בשנתיים האחרונות התחלתי לכתוב סיפורים אירוטיים שפורסמו באתר שלי, בפייסבוק ובוואטפד. "לחיות מחדש", "WHIPLASH", "זר בלב", "המבט", כולם פרי עטי. 

הכתיבה הפכה להתמכרות שלי, וטיפול שלי בו זמנית. אני כותבת תחת שם העט Svetlana Soulight. בשם הזה תוכלו למצוא אותי גם בפייסבוק, שם אני מעדכנת על כל פרק חדש שמפורסם. אשמח לצרף אתכם לחבריי.