אני מגבירה את המוזיקה, לא שומעת את הציפורים שמנסות להסב את תשומת ליבי.
הרוח שנושבת בין הרגליים מהחלון הפתוח רק מגבירה לי את המוזיקה הנהדרת הזאת שמתנגנת לי עכשיו גם בגוף .
They said you have changed שרה ג’וני מיטשל. ואני שרה את המילים לעצמי והירך שלי נרטבת מדמעה שנפלה והתפוצצה עליה.
השינוי הזה שחל בי, יש כאלה שלא רוצים לראות אותו, והם עושים ואומרים הכל כדי שאבין שבשבילם נשארתי אותו אדם.
אבל אני מרגישה את האישה האחרת שאני, אני שומעת ורואה את ההבדל שבי.
לאחרונה, אני אפילו מרשה לעצמי להגדיר את כל התזוזות הקטנות והגדולות שלי, במילים.
אני יודעת להגיד לעצמי, איפה השינוי מהותי ולמה כל כך חשוב לי להישאר באישה החדשה שאני.
רוח חדשה נכנסת לחדר. קרה וסוערת יותר מזו שהייתה עד עכשיו וברברה סטרייסנד נשמעת לפתע i am a woman in love ואפילו הציפורים משתתקות. הן שמות לב בהתרגשות הגדולה שעוטפת אותי.
זהו אחד השירים שאני מאד אוהבת, המילים, הלחן והדרך שברברה שרה אותו. כל החבילה הזו בשיר אחד שממלא אותי.
אני נמתחת ומיישרת את הגב שלי על משקוף החלון. מרגישה את הקו הפינתי שלו חוצה לי את הגב.
כל החורף שבחוץ מטפטף לתוכי מקרר מעט את השלהבת הזו שנדלקה אצלי בבוקר.
אש המלחמה שנמצאת בכל פינה החליטה גם להזדחל אלי ומצאתי את עצמי כועסת ונלחמת על הזכות שלי להיות מי שאני, מי שהפכתי להיות.
נעמדתי כלביאה המגנה על גוריה, רק שהגורים הפעם היו החלקים החדשים והמחודשים שבי.
אלו שלימדו אותי שלפעמים כדי לשמור על מישהו או משהו, צריך להילחם, צריך להגיד דברים, גם אם הם פחות נעימים לשומע.
אני, שמעולם לא אהבתי מלחמות, למדתי שלעיתים צריך קרבות קטנים כדי לא להגיע למלחמה.
אני שמלחמה היא לא דרכי, הבנתי שלעיתים צריך פשוט להשמיע את הקול שלי רגע לפני הקרב.
“קר מדי,” הקול שלו קרוב אלי והידיים שלו סוגרות את החלון.
אני קמה וידיו עוברות על גופי העירום. אני נעצרת לרגע. “עכשיו זה הזמן למקלחת חמה.” אני ממשיכה ללכת.
מתחת למים החמים, אני מזמזמת את ג’וני מיטשל וברברה סטרייסנד.
אני אחרת. ואני אמצא דרך לשמור על האישה הזו שבי, כי אין דרך חזרה.
צילום מקסים ומגרה את הלב של שלהבת בראון
