נצנוצים של אור נראים מרחוק,
הולכת אליהם.
“הם לא בשבילי” אני חושבת לעצמי.
“אני לא מנצנצת לעולם” אני אומרת בשקט.
נצנוצי האור מתקדמים לעברי,
לחן מוכר ואהוב נשמע כמתקרב אלי.
“חיכיתי לך הרבה מאוד זמן” נשמע קול רך.
אני מסתכלת סביבי, אין איש.
“את אהובה, את אור בחשיכה עבורי”
עוצרת, מעט מבוהלת.
נצנוצי האור מתקרבים ועוטפים אותי,
כמו לכלוכית, שהולבשה פתאום קסם,
זהרורי אור עוטפים אותי.
ואתה…
אתה לוחש לי אהבה, פורם לאט, לאט את פחדיי,
רוכס כפתורי תשוקה בשמלתי המנצנצת,
מניח על ראשי עטרת של אור, ומפזר על כולי
אבקת נשיקות אוהבות.
עוצמת את עיניי,
מודה על הטוב המנצנץ, שחדר את העננים האפורים,
שכיסו אותי.
פוקחת חזרה את עיניי,
אתה כאן, מנצנץ אלי באור .
**שנה אזרחית חדשה פורצת מחר, ממני אליכם, הרשו לעצמכם בשנה הזו לנצנץ באור גדול, לזהור את יופיכם, להאיר את דרככם ולתת בשפע מאורכם לאחרים.
שנת 2019 טובה ומלאה באור ושימחה **
אוהבת אתכם, נורית