בעקבות אתגר עשר השנים “שרץ” בפייסבוק, התעוררו אצלי מחשבות על מה שעבר עליי בעשר השנים הללו. בחרתי לשתף אתכם ב”סיפור” שלי.
שנת 2009 הייתה שנה מכוננת בחיי.
כשהשנה התחילה, הייתי בת 41 וחצי, נשואה ואמא לחמישה ילדים, כשהגדול בן חמש עשרה וחצי והקטנה בת 9 חודשים. עבדתי כמנהלת יחסי ציבור וכנסים של המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן.
מבחינת מדד שביעות הרצון שלי מהחיים, הייתי דיי מרוצה. הרגשתי שהחיים שלי דיי בסדר. שמחתי במה שיש לי, ניסיתי להשלים עם מה שלא. בעבודה, נתתי הכל. בעיקר זמן ותשומת לב, פניות והקשבה, לכל בקשותיו של המנהל שלי. הרגשתי, לאט, לאט, שאני מאבדת את הבית שלי. מבלה הרבה שעות בעבודה, מארגנת כנסים ואירועים, מלווה ביקורים מחו”ל ועוד, ובינתיים בבית, גדלים להם חמישה ילדים בגילאים שונים, שרואים אותי אמנם כל יום, אך למעט זמן…במיוחד הרגשתי שהאמצעית, בת ה 9 , “נוזלת” לי בין האצבעות…מתסכל מאוד.
שנת 2009 הייתה שנה מכוננת בחיי, כך כבר כתבתי. נקודת המפנה הייתה בתחילת ינואר, כאשר קבענו תאריך לבר המצווה של הבן השני שלנו. קבענו תאריך לחגיגה בכותל, עלייה לתורה, סיור במנהרות הכותל וארוחה משפחתית גדולה. יום אחד קרא לי המנהל שלי והודיע לי על אירוע גדול שהוא מתכנן ושאני אמורה להפיק, ואשר נקבע בדיוק לתאריך בר המצווה בכותל. אני זוכרת את ההתלבטות שלי, איך הבטתי בו ואמרתי שאני מבקשת שיקבע תאריך אחר, כי באותו התאריך אנחנו חוגגים בר מצווה. הוא הביט בי בחזרה ואמר בשיא הטבעיות “אין בעייה אמצא מישהו אחר שיפיק את האירוע החשוב הזה” .
לפעמים, אנחנו מתקשים להחליט לעשות שינויי בחיים, אז החיים מכריחים אותנו לבצע אותו!
היה לי ברור שאני מפיקה את האירוע החשוב של המכללה וגם היה לי ברור, שאני דוחה את בר המצווה. ולמה זה היה לי ברור? פשוט כי הייתי מסורה ומזוהה עם מקום העבודה שלי יותר מאשר למשפחה שלי, יותר מאשר לעצמי!!
זו הייתה נקודת מפנה משמעותית מאוד בחיים שלי מאז ועד היום! היה ברור לי באותו הרגע, שאני משנה את סדר העדיפות שלי בחיים, היום ברור לי, שהשינוי הזה הביא איתו שינויים נוספים, שהשפיעו על הזוגיות שלי, החברויות שלי ותחומי העיסוק שלי.
בערב פסח באותה השנה, ישבתי עם המנכ”ל והנשיא והודעתי להם, שלמרות האהבה הגדולה שיש לי למקום העבודה והאהבה שיש לי למה שאני עושה, אני בוחרת לסיים את תפקידי ולחזור הביתה!
כעבור שלושה חודשים ביולי 2009, חזרתי להיות אמא במשרה מלאה. וכמו שאמרתי לכל מי ששאל: “אני עוברת לעסקים הפרטיים שלי” . התכוונתי לכל מילה, לא ידעתי אז, כמה השינוי יהיה משמעותי וגדול.
כשאני סוקרת לאחור את מהלך חיי, אני מוצאת נקודות מפנה שכאלה, כאשר מסתמנת התנגשות ערכית משמעותית בתוכי, בעיקר מול ערך “המשפחה”.
כך היה כאשר פרשתי משירות קבע, כשערך המשפחה, הועמד במבחן, מול ערך המקצועיות והשליחות. כך היה כשבחרתי להפסיק את לימודי התואר השני, כשהבנתי שאני רוצה עוד ילדים וזה דרש ממני התמסרות מלאה. בעשר השנים האחרונות, שוב עמד ערך המשפחה למבחן גדול, כאשר מולו עמד ועומד ערך ה”מימוש עצמי”. שוב ושוב, אני נדרשתי לקבל החלטות עם עצמי, לבחור.
היום, לאחר תהליכי ההתפתחות שעברתי, קיבלתי החלטה לבחור בעצמי! לקחת אחריות על האושר שלי, גם אם זה דורש מחיר מהמשפחה. הרגשתי בעשר השנים האחרונות, שהחוסן המשפחתי שלנו יכול לשאת את הבחירות שלי. נכון שזה לא תמיד קל. נכון שלפעמים יש משברים והתנגדויות. יחד עם זאת כאשר אני שלמה עם הבחירות שלי, כולם נותנים להן מקום. כי הם יודעים כמה מקום אני נותנת לבחירות שלהם. כי הם יודעים שאני תמיד כאן עבורם, גם כשאני רחוקה לפעמים.
אני מאמינה שיש כאן לילדים שלי, הזדמנות ללמוד על החוזקות שלהם, ללמוד שבחיים, אנחנו בוחרים בחירות, בוחרים דרך, תוך בחינת הרווחים והמחירים – כך לומדים לקבל החלטות! כך הופכים להיות אנשים מצויינים!!
אני לא מצהירה על עצמי הצהרות ולא משתייכת לסקטור כזה או אחר, אני פשוט חיה את חיי בדרכי שלי. באהבה למי שאני, על הטוב ועל הפחות טוב. שמחה במקום שפיניתי לעצמי, שמחה בהזדמנויות הנקרות על דרכי ובעיקר, בעיקר, שלמה עם הדרך שלי.
היום, עשר שנים אחרי, אני מביטה בילדיי מן הצד, שמחה לראות שהם בעלי דיעה עצמאית, יודעים לעמוד על שלהם, יודעים לבחור!! מציבים לעצמם מטרות, רואים את היום וגם את המחר. נותנים מקום לחוזקות שלהם וגם לחולשות. לא תמיד קל להתמודד עם חבורה של דעתנים שכאלה, יחד עם זאת, האתגר הזה, ממלא אותי אושר רב.
אני מרגישה שנתתי להם כל מה שיכולתי, או כמו שאני אומרת למתאמנות שלי : “עשיתי ואני עושה, כמיטב הבנתי וכמיטב יכולתי בכל נקודת זמן” .
אני מודה על החיים האלה, על האתגרים, על השיעורים. אני מוכנה לעשר השנים הבאות ומאחלת לעצמי ולכולכם, שכל הדרכים תיפתחנה אלינו לטובה, אמן!!
Photo by Erwan Hesry on Unsplash
