בעוד חודשיים אהיה בת חמישים.
כן, כן… אני לא נראית וזה. בואו נתקדם. סבבה?
זה אומר שסיכום העשור בא לי טיפה מוקדם, והם ממילא התכוונו רק לתמונות, אבל הרימו להנחתה, אז יאללה.
אתגר עשר השנים
לא יכלו למצוא כותרת יותר טובה.
עשר השנים האחרונות היו המאתגרות ביותר בחיי.
זה היה עשור שבו קרו הדברים הכי איומים, שבו איבדתי שתי כלבות, חברים, את אחותי, וכמעט את השפיות שלי. זה היה עשור שבו לא היתה לי ברירה אלא להסתכל לפחדים הכי גדולים שלי בלבן של העין.
אבל אלו היו גם עשר השנים המשמעותיות ביותר.
זה היה עשור שבו גדלתי בקפיצות מטורפות, שקפצתי בנג’י מצוקים בנפש, רק בלי החבל, וגיליתי שיש לי כנפיים. זה היה העשור שבו תפסתי את עצמי בשיער ראשי ומשיתי את עצמי בעצמי (עם קצת עזרה) מתוך המים השחורים והגועשים. זה היה העשור שבו למדתי כמעט כל מה שאני יודעת היום על אהבה, והתחלתי ללמד גם אחרים, עשור שבסופו, אחרי שבעה ספרים, מגזין אחד ואינספור פילוסופיה בשנקל, סוף סוף אתחיל לדבר אהבה באופן מרוכז, פרונטלית, מול עיניים של קהל אמיתי. זה היה העשור שבו הסתכלתי לפחדים הכי גדולים שלי בעיניים, הוכחתי שנמר יכול להפוך חברבורותיו, וניצחתי אותם.
זה היה העשור שבו פקחתי עיניים.
את העשור הזה התחלתי במסיבה מטורפת ליום ההולדת הארבעים שלי ושל הגבוה, שבה הרגשתי שהעולם שלי היה מושלם.
ואז הכל התהפך עליי, והחיים הפכו למאבק יומיומי, מתיש, ומאד מאד עצוב. ובתוך כל זה קרו הדברים הכי נפלאים, ואם הייתם רואים אותי, לא הייתם רואים אדם עצוב. הייתם רואים את אותה אש.
אם ממש מעניין אתכם לדעת יותר על מה שעברתי, אז הנה שני הפוסטים בעניין:
רכבת ההרים המופלאה והמטורפת של החיים – חלק ראשון
רכבת ההרים המופלאה והמטורפת של החיים – חלק שני ואחרון
זה היה העשור שעלה לי בברך אחת, ובעליה של כך וכך קילוגרמים (אני לא מדברת על זה!). זה היה העשור שבו הפסקתי לראות, לקרוב וגם לרחוק (אולי בגלל שהסתכלתי פנימה כל הזמן) ואימצתי את המשקפיים כלהיט אופנתי.
לא ויתרתי. התעקשתי על מה שהאמנתי בו. התעקשתי על אהבה, על יושר מוחלט. התעקשתי גם איתי. התעקשתי לגדול, לא לפחד, לא להדחיק, לבדוק את עצמי כל הזמן.
ואתם יודעים מה? די הצליח לי…
את העשור הזה אסיים במסיבה מטורפת ליום ההולדת החמישים שלי ושל הגבוה, שבה אדע ללא ספק, בעיניים פקוחות, שהחיים שלי הם מה שחלמתי שיהיו, וכמה דברים שלא העזתי לחלום עליהם אפילו, אבל שתמיד יש למעלה והלאה.
אני מחכה כבר לעשור הבא.
