ויקטוריה

ויקטוריה

הקומקום שרק בקולי קולות. זה עצבן אותה והיא רטנה בכעס ופנתה כדי להוריד את הקומקום מהכיריים. זה מה שהיה חסר לה היום. קודם בנחמין ואחר כך אליסה. ולקינוח, בעלה, אסטבן.

בגיל ארבעים, ויקטוריה הרגישה אישה מאוד חלשה ומאוד עייפה מהחיים. ההוא דרש משהו. ההיא דרשה חצאית בלט לאיזה חוג מפגר, ובעלה דרש סקס. כרגיל. אף אחד לא ראה אותה ממטר ואף אחד לא חשב עליה. חצאית, סקס, דרישה מפגרת שלא קידמה אף אחד משני הצדדים לשום מקום. בסדר, אליסה הייתה בת שבע והיא לא ממש הייתה רגישה לרגשות אמה, אבל בנחמין היה בן שלוש עשרה וחצי. ובעלה היה בן ארבעים ושבע.

אם נעשה חשבון פשוט, נגלה שויקטוריה צעירה מאסטבן בשבע שנים. אמונה טפלה שעברה במשפחתה מזה דורות שעל כל נשות המשפחה להתחתן עם מישהו שגדול מהן בשבע שנים. אמונה טפלה שגרמה כמה וכמה בעיות. למשל, כשרצתה להיות עם ארמנדו, אמה גילתה שארמנדו גדול ממנה רק בשלוש שנים ופסלה את הרומן הזה כי הוא לא מספיק גדול.

היא בלעה את זה בשקט. היא סבלה את השיגעון של אביה לכל מיני אמנות טפלות למיניהם. מלח מעבר לכתף שמאלי, לירוק כשחתול שחור לידך, ועוד שטויות מהסוג הזה. היא אהבה אותו אבל דבר אחד לא סבלה – המספר שבע. לא הבינה למה הוא היה אובססיבי למספר שבע. על כל דבר הוא עשה טקס מיוחד במינו – כולל מספר הגרלת הלוטו. זה אף פעם לא היה שבע בכל כדורי הלוטו שנפלטו ממכונת המזל המסורתית.

הבעיה החמירה כשאביה החל ללקות באלצהיימר, ואמה החליטה להחליף את מקומו בתור המשוגעת למספר שבע. זה החמיר כאשר היא הייתה חולה ב42.3 מעלות חום אבל לא התעקשה להתפנות לביה"ח כי רצתה שזה יהיה 42.7 בדיוק. לא פחות ולא פחות. לא שינה לה שזה כמעט חיסל אותה, היא הייתה עקשנית כפרד.

בסופו של דבר אביה מת, האם הוא מת בשעה טובה – תלוי את מי שואלים, והותיר את אלמנתו להתמודד עם חוב ענק של חמישים ושבע אלף שקל. גם בחוב הזה לפחות היה עקבי במספרים. היא נאלצה למכור את כל הנכסים שלו, לעבור לדירה קטנה יותר, לקחת שלוש עבודות שונות, זה לא חשוב במה היא עבדה, ובסופו של דבר היא נכנסה בעצמה לחוב עוד יותר ענק. שבעים ושבע אלף שקל. וזה רק החמיר עם הזמן.

ויקטוריה ואחותה קרולינה שנסו מתנים יחד וגייסו כמה שיכלו כדי לכסות את החוב הזה. לרוע מזלה של ויקטוריה, לקרולינה היו בעיות בריאותיות שהסתיימו בסרטן ולכן היא לא יכלה לתרום יותר מדי מלבד איזה אלף פה ואלף שם. זה לא עזר במיוחד כשהיא ואסטבן התווכחו על החוב הענקי של אמה. בסופו של דבר באחד הריבים האלה התלהטו העניינים והם סיימו את הלילה אחרי סקס פרוע ומלא תשוקה. אהבה לא הייתה שם.

אז אפשר להגיד שאימה הייתה אחראית לטעות מספר שלוש של ויקטוריה – בנחמין. איכשהו ויקטוריה נותרה סקסית למרות שתי הלידות שלה, ולמרות החוב הענקי ההוא, והיא כנראה הייתה צריכה להגיד תודה לאל על כך כי כל הזמן השכן הלא ממש צעיר ממול דאג להתמקם מול חלון האמבטיה בכל יום בשעה שויקטוריה התקלחה. ואלוהים, היה לה מה להראות שהשכן הלא ממש צעיר לא ממש התבייש במעשיו. ויקטוריה חשבה לעצמה – מה אכפת לי. לפחות שמישהו אחד יחשוב שאני סקסית בזכות עצמי ולא בזכות הרחם שלי.

את אליסה היא ואסטבן עשו כמעט מיד אחרי החתונה. הטעות הראשונה של ויקטוריה. היא נתנה מהר מדי את רחמה לבעלה. והוא רצה להעביר את הגנים שלו כמה שיותר מהר הלאה בטענה שהוא לא ישרוד עוד הרבה זמן כי הוא חולה במחלת שקר כלשהו שהמציא. ויקטוריה נאלצה להתמודד עם זה שבעלה הוא.... ובכן. היפוכונדר. אז הוא לא רק שחשב שהרחם שלה הוא תרופה, הוא גם חשב שאסור בעלי חיים בבית כי הם מעבירים מחלות, אסור נרות שעווה, ועוד כל מיני שטויות מהסוג הזה.

לשטות הזו של נרות השעווה התוודעה באחד הלילות כאשר הייתה הפסקת חשמל, מתישהו בין הלידה של בנחמין ללידה של אליסה, והיא הייתה לבדה בבית כי בעלה יצא לעבוד. לעבוד באמת או לעבוד על כולם בעיניים, זאת לא ידעה להגיד לעצמה. בכל אופן, הדליקה נרות שעווה במטבח ובסלון. כאשר אסטבן נכנס הביתה הוא דבר ראשון מיהר לכבות את האור של נרות השעווה ואחר כך הטיף לה נמרצות שהשעווה נדבקת לרהיטים ושהיא מעבירה מחלות. כן, השעווה מעבירה מחלות. מה ששמעתם. ואת כל הצעקות האלה היא נאלצה לספוג בחושך שאפילו מכת מצרים לא האפילה עליה. וכל העת הזה הם שמעו שניהם את בנחמין צורח כי הוא פחד מהחושך. דבר שלא התרפא עם הזמן, לדאבונה של ויקטוריה.

הטעות השנייה של ויקטוריה הייתה ללדת בת. פשוטו כמשמעותו. אומנם אביה מת זה זמן מה, ואומנם אמה הייתה עסוקה בלהיות עוד יותר בחובות, ובעלה היה טרוד בעבודה לא עבודה שלו, אבל ויקטוריה הרגישה שלידת אליסה הייתה רק כדי לרצות את בעלה. היא לא הייתה רחוקה מהתחושה הזו, אבל איכשהו, בנחמין ואליסה השלימו זה את זה. מעבר לריבים הרגילים בין האחים, האחד היה מופנם ורגוע, והשנייה הייתה היפראקטיבית ותובעת תשומת לב. בנחמין היה מסודר ואחראי, ואליסה בדיוק הפוך ממנו. כמה פעמים ויקטוריה מצאה תחתוני הלו קיטי פזורים על הרצפה? כמה פעמים בנחמין הביט בגועל נפש בתחתוני הלו קיטי ספוגים במים שאליסה שכחה על רצפת חדר האמבטיה? כמה פעמים אליסה התפרצה לחדר אחיה הגדול עירומה כולה ללא מודעות כלשהי לגופה וכמה פעמים נאלצה לגרש אותה משם?

היא גיחכה לעצמה. טעות ראשונה הייתה לתת את הרחם שלה לבעלה. הטעות השנייה הייתה ללדת בת. והטעות השלישית – היא הגרועה מכולן – ללדת את בנחמין. למה הטעות של בנחמין הייתה גרועה? כי בלא יודעין, היא גידלה וטיפחה מפלצת חסרת רגשות. כן, היא ידעה שבנחמין שלה רגוע, מופנם, שקט, לא מתעניין בפוליטיקה ואקטואליה, לא מתעניין בצעצועים מטופשים כמו הרובוטים המטופשים של הרובוטריקים, לא מתעניין במין כמעט, בקושי יוצר קשר כלשהו עם בני אדם ומעדיף את חברתם של בעלי החיים. אז מה אם הם מתים בדרך כלל.

אבל היא לא ידעה שהוא היה מפלצת. ואת זה היא עמדה לגלות באותו הבוקר כשהיא בהתה בקומקום הארור ששרק לסיום פעולת חימום המים. היא עדיין דבקה בקומקומים ישנים ולא החשמליים ההם שהטרידו אותה יותר מדי. היא אחזה לרגע בקומקום החם ולא זכרה מה רצתה לעשות בו. אה, כן. להכין תה מחורבן.

שלוש שניות לפני שעמדה למזוג את המים החמים לתוך כוס התה המחורבן שלה, דלת הבית נפתחה בסערה ובנחמין התפרץ פנימה בזעם, משליך את תיקו לפינה בזעם, ותוך כדי צורח את נשמתו. כאשה למודת ניסיון, היא עשתה את הדבר ההגיוני ביותר – מזגה את המים לכוס, השליכה לשם את התיון, והמתינה שבנחמין יסיים לצרוח את נשמתו. דבר שקרה רק כעבור עשר דקות תמימות בהן היא בהתה בבנה צורח ובועט בכל דבר שזז בדירה. התה חימם אותה, אבל היא כבר הייתה מוכנה לסיים את מצעד הצרחות של בנה לו היה לה מסק טייפ. לצערה, לא היה לה לא זה ולא זה, אז היא נאלצה להמתין. כשזעמו של בנה שכך, הוא התיישב בספה, סמוק לחיים, והבעת רוגז עולה על פניו.

"סיימת?" שאלה, ותוך כדי מרימה כמה חפצים שנפלו על הרצפה במרחץ הדמים הדמיוני שהתרחש שם. בנה לא השיב. הוא רק הוציא מהתיק שלו משהו והושיט לאמו. עוד מבחן. עוד ציון גרוע. עוד הערה של "מומלץ ללמוד טוב יותר לפעם הבאה", אלא שהפעם המורה לא הסתפקה בהערה הקטנה הזו וצירפה גם את הכינוי "אידיוט". זה כשלעצמו היה מעליב מספיק, אבל היה די תואם את המציאות. אולי בנחמין שקט ורגוע, אבל הוא בהחלט כן גרוע בלימודים. היא בהתה בציון הגרוע, עברה על המבחן בקצרה כי מה היא מבינה בביולוגיה, ראתה שאלה על זוג האשכים של הגבר, והזכירה לעצמה שכדאי שאסטבן יישב וידבר איתו על יחסי מין ובכלל, ועברה הלאה.

"נו? אני האידיוט של המשפחה?" שאל, עדיין בטון זועם.

"נו, ביולוגיה. מה הבעיה פה? אף אחד לא באמת מושלם בכל המקצועות." העירה בדיוק את ההערה הלא נכונה לבנה היקר.

"אבל גידו כן מושלם וכן מקבל מאיות בכל המקצועות!" מחה.

"גידו הוא לא הבן שלי." העירה דבר שהיה די נכון, ובהיחבא ליבה, באמת ייחלה לבן בדיוק כמו גידו.

"כל כך כעסתי שהלכתי ועשיתי משהו." אמר, וחיטט שוב בתיק. הפעם הוציא דף ירוק שהיה כל כך מוכר לה – טופס השעיה. היא קיבלה את הדף לידה ושתקה במשך כמה דקות. סיבת ההשעיה הייתה די לא מפתיעה: בנחמין הרביץ לילד אחר. באשכים. לא פחות. וגם קרא לו הומו. כן, בהחלט הגיע הזמן לשיחה הזו. אה, וזו השעיה לשבוע. נפלא. מה היא תעשה אתו בבית, למען השם.

"דווקא באשכים?" זה היה כל מה ששאלה.

"זה המקום הכי כואב של הגברים. ככה אבא אמר לי פעם."

נפלא. פשוט נפלא. "איזה יופי. לעולם אל תקשיב לאביך." המליצה בחום, אבל בלבה לא באמת היה לה כזה משנה אם הוא יקשיב לה או לאביו. הוא לא הקשיב לאף אחד מהם בכל מקרה.

"והרגתי ציפור קטנה בדרך הביתה. בעטתי לה בראש והיא מתה." אמר כדרך אגב בזמן שויקטוריה עמדה לקום ממקומה ולהתחיל לסדר את מרחץ הדמים הדמיוני שבנה טרח כל כך לבנות בדקות האחרונות. ויקטוריה צמצמה את מבטה בבנה, וראתה שהוא לא משקר. קודם כל, הוא כבר לא היה סמוק לחיים. שנית כל, הוא אמר את זה בקול רגוע כל כך. ושלישית, היה אפשר לראות סימן דם על הנעל השמאלית שלו.

"איפה הציפור? אני מקווה שלפחות בעטת אותה הצדה." שאלה בתקווה שלפחות חסך מילדים אחרים את המוות הטראגי של הציפור.

"אני חושב שכלב ניצל את ההזדמנות לאכול ארוחת ערב, כי כשחזרתי לשם אחרי חמש דקות היא כבר לא הייתה." ולאחר מכן בנחמין התעטש קלות. גם רצח וגם ירשת נזלת באף, חשבה לעצמה.

"בסדר, מכיוון שאתה בהשעיה לשבוע הקרוב, מה דעתך להרים את כל הבלגן הזה שטרחת כל כך להרוס בדקות האחרונות, להיכנס למקלחת, ואני בינתיים אשליך את הנעליים שלך למכונת הכביסה?" הציעה.

בנחמין לא אמר דבר, קם מהספה, סוחב אחריו את התיק, ולרגע אחד ויקטוריה הבחינה בעוד משהו על התיק. "עצור!" היא אמרה, וסובבה את התיק. על התיק היו סימני דם, והיא חשדה שהציפור המתה נמצאת באחד מכיסי התיק. "בבקשה, תגיד לי שהציפור המתה לא נמצאת כאן."

בנחמין הסתובב אליה, מטיח את התיק שלו בכיסא שעמד מאחוריו, ובהבעה ריקה לחלוטין ובקול מצמרר הכריז שכן, הציפור המתה נמצאת אצלו בתיק. בזה הרגע ויקטוריה נתנה דרור ליד שלה, והנחיתה שתי סטירות מצלצלות על לחיי בנה. "השתגעת?!"

את התה המחורבן היא לא סיימה לשתות כי כל אותו אחרי הצהריים היא בילתה בשלוש מוקדים שונות: גירוש אליסה העירומה מהחדר של בנחמין, מירוק התיק של בנחמין עד יסודו, וסילוק הציפור המתה בשקית אשפה שחורה אל פח הזבל. אלא שזו לא עמדה להיות הפעם האחרונה שהיא עמדה להתעסק בחוש הרצחני של בנה. כעבור שלושה ימים הוא חזר ממשחק כדורגל שהורשה לצאת אליו, והמאמן "הצטרף" מתוך טוב לב לדרכו הביתה. הוא ציין בקול יבש ליד אסטבן ו-ויקטוריה שהבן שלהם החליט לבעוט באמצע האימון בציפור לבנה שנחתה על המגרש. כמובן שהיא מתה. לאחר מכן הוא סיפר להם כמה הילדים נבהלו כאשר בנחמין התכופף, ראה שהציפור עדיין נושמת – וסחט את ראשה עד הסוף, מוודא שהיא מתה. אסטבן ו–ויקטוריה הודו למאמן, ליוו אותו החוצה, ובאותו הלילה בנחמין קיבל את העונש החינוכי הראשון שלו בחסות אסטבן. העונש הזה לא היה הראשון ולא האחרון. עת הפשיל את מכנסיו ותחתוניו וקיבל בעוז אל הישבן שלו את החגורה הקשוחה של אביו לארבעים מלקות. בנחמין לא בכה. למעשה, הוא כנראה נהנה מההצלפות, כי כעבור כמה ימים עוד ציפור נרצחה.

אסטבן לא הסתפק בישבנו של בנו כמוקד להצלפות. הפעם גם הצטרפו האשכים לחגיגה. הדבר המוזר בכל הסיפור הזה היה העובדה שלבנחמין נעמד הזין בכל טקס ההצלפות. לויקטוריה היה רעיון והיא שיתפה את בעלה ברעיון הזה. ייתכן מאוד שלבנחמין יש משיכה עזה ליחסי שליטה, סברו השניים. הם כבר הגיעו לגבול הטירוף ממילא עם רציחות הציפורים, אבל בנחמין הפתיע אותם שוב והביא הביתה גופה של כלב ששיסף את גרונו עם סכין שגנב מהמטבח.

איך מענישים נער בן שלוש־עשרה וחצי, כמעט ארבע־עשרה שנה על רצח של כלב? מילא ציפורים. אבל כלב דרש יחס אחר לגמרי. הפעם העונש הוכפל. בנחמין הוכנס אל המקלחת עירום כולו ובנוכחות אביו קיבל עוד ארבעים מלקות בכל אזור בגופו. לאחר מכן, אביו כיוון אליו את דוש המקלחת, פתח על המים הכי קרים שאפשר, ודאג לכך שבנחמין ישמיע את קולו ויגמור את מה שנשאר למיתרי קולו להשמיע.

העונש הזה החזיק מעמד אולי יומיים. הקורבן הבא היה חתול שחור מזעזע. ויקטוריה קודם כל עשתה את הטקס המגוחך של אמה מתוך הרגל, אחר כך השליכה את החתול אל החצר של השכנים. שהם ימצאו אותו, חי או מת, לא שינה לה. היא לקחה את מקל המטאטא, והכתה במרץ בגבו של בנה בכל הכוח שיכלה לגייס, ובערב אסטבן העביר אותו את טקס המלקות. הדם ניגר מעל גופו של בנחמין אבל הוא לא הראה חרטה כלשהו על סדרת הרציחות. ואליסה הקטנה ראתה הכול. עוד טעות ברצף הטעויות של המשפחה הזו, חשבה לעצמה ויקטוריה, והניחה דלי עם מים ליד מיטתו של בנחמין, מניחה לו לנגב את עצמו ואת המיטה מעל הדם שהגיר באותו הלילה.

דודה אאידה לא הייתה מהאהובות ביותר בין הדודות, אבל היא הגיעה לביקור. בשקית אחת הביאה מצרכים לויקטוריה שמא לא יחסר לה כלום בבית, ובשקית השנייה הביאה מתנות לבנחמין ואליסה. בנחמין קיבל משחק מחשב מטופש ואליסה קיבלה צעצוע מטופש. כרגיל, דודה אאידה לא ידעה לקלוע כמו שצריך לטעמי הילדים. גם ויקטוריה לא נהנתה מהמצרכים שהביאה דודה אאידה. דודה אאידה נשארה ללון בסלון באותו הערב. הם אכלו ארוחת ערב, צפו ב"גלגל המזל" בטלוויזיה, ולאחר מכן הילדים הלכו להתארגן ולמיטה. כמובן שאליסה העירומה לא דילגה על דודה אאידה וזו העירה לויקטוריה שהגיע הזמן לגמול את אליסה ממערומיה. כעבור כמה שעות קלות, בחסות הליל, התגנב בנחמין החוצה ממיטתו עם סכין חדה במיוחד שהצליח לפלח החוצה מהמטבח לאחר שאמו היקרה דאגה לנעול את המגירה שבה נמצאו כלי המטבח החדים ביותר. למרבה הצער, הדודה אאידה התבלבלה ושמה סכין חדה במיוחד במגירה אחרת, וכך למעשה קרה שבאותו הלילה אאידה אמרה את מילותיה האחרונות, נשמתה עזבה את גופה הגשמי, ודם ניגר מעל הספה המכוערת. ויקטוריה ואסטבן צפו בבנם תוקע את הסכין פעם אחר פעם לקולה ההולך ונדם של דודה אאידה. נדמה שכאן כבר לא נותר להם דבר לעשות, והם התקשרו למשטרה.

הטעות הראשונה הייתה בנחמין. סופו היה כלא ולאחר מכן הסתכלות פסיכיאטרית ולבסוף – בית משוגעים. הטעות השנייה הייתה אליסה. האובססיה שלה למערומים מעולם לא עברה ובדומה לאחיה, היא התדרדרה במדרון השאול והייתה לזונה שחיבבה רק שני פריטי לבוש: חזייה ותחתונים. וגם מהם די נפטרה במהרה. בסופו של דבר נרקומן נטרף על דעתו ורצח אותה. הטעות השלישית הייתה אסטבן. ובכן, ויקטוריה די השתעשעה לגלות שהיא אינה מה שמעסיק את אסטבן בלילות קרים, והתגרשה ממנו בלי לומר אף מילה נוספת. למכונית של ההיא היה מה לומר בעניין ואסטבן נדרס בליל אור ירח חביב ובזאת נגמרו דור הזרעים של אסטבן. דרך אגב, הספה המכוערת של ויקטוריה נשרפה, אם זה מעניין מישהו.

בסופו של דבר, ויקטוריה עמדה בחדר מספר שבע בבית מלון שהיו לו שבע קומות. כמו ילדה טובה, הקשיבה לאמה מנוחתה עליה עדן – וקפצה מהחלון שבע קומות מטה. אכן, לא את החיים ניצחה, אם כי את המוות ניצחה. דרך אגב, גם קרולינה אחותה מצאה מוות די בשלווה כמה חודשים לאחר הטרגדיה המשפחתית. החוב בן השבעים ושבע אלף פסוס נמחק – פשוט כי לא היה ממי לגבות.

ניר בן סימון

שירים, סיפורים, ולפעמים דברים מהחיים האישיים של משוגע חרמן שנורא אוהב לכתוב. 

אה וכן, והוא גם בן 30.