מי שלא מכיר אותי, לא יודע כמה סימנים הם דבר ששולט בחיי, במיוחד ברגעים בהם אני מחפשת גם ככה תשובות לשאלות רבות.
כה קרה ביום של החג ההוא שגברים אוהבים לשנוא ונשים שונאות לאהוב.
עכשיו תתארו לכם שביום הזה יש הפסקת חשמל על הבוקר ובחיפוש אחר הסיבה לכך, מסתבר שזה חדר השינה שלי שלכאורה אין שום סיבה ממשית לכך.
כך החדר שמחפש חושך בימים כתיקונם זוכה לחושך כפוי למשך כל סוף השבוע שמתחיל בחג הארור ההוא. לחפש סימן- כן או לא?
אני לא אהיה זו שאתעלם מהסימן הזה ובניסיוני הנואש לחפור אחר סיבה אחרת שאינה שייכת לקול ההיגיון, אני נכנסת למקום הכי הגיוני לחפש בו – הנפש שלי.
רוצים לדעת איך זה מרגיש שם בנפש שלי? בא לכם סיור קצר במקום השמור ביותר? יאללה רק בגלל שאני במצב רוח המתאים, בואו נלך על זה.
אני מנתקת את העולם החיצוני ליממה שלמה ומתיישבת ליד המחשב, מפנקת את עצמי במשהו שטעים לי ומנחם, מבטיחה לעצמי אמבטיה טובה אחר כך ומתחילה את החקירה הנגדית.
הראיה המרכזית – כיבוי אור בחדר שינה שלי.
אני שואלת את עצמי :האם האור הפנימי שלי כבה?
אני עונה לעצמי :נאאא, זה פשוט מדי.
אני שואלת את עצמי: אני אמורה לכבות משהו אחד בחיי כדי להדליק אחר?
אני עונה לעצמי: נשמע די הגיוני, אבל כמובן שאני דוחה את זה על הסף כי לא בא לי לכבות אותו עדיין.
אני שואלת את עצמי: האם כיביתי לעצמי את האור כדי שאף אחד אחר לא יוכל למצוא אותי?
אני עונה לעצמי: אממממ. אני שוקלת לשקר לעצמי, אבל סוטרת לעצמי מיד כי לא הגיוני שאהיה כנה לכולם ולא לעצמי.
אני שואלת את עצמי : מה היתה אומרת על זה הפסיכולוגית שלי?
אני עונה לעצמי: היא היתה עונה לי שאני יודעת את התשובה לכך, רק מונעת מעצמי לענות על כך. בקיצור לא השגתי כלום כרגע.
מביטה למעלה לרגע בין נגיסה לנגיסה בתותים אדומים, מתוקים שנחתכו במיוחד עבורי, על ידי והנה עוד סימן נוסף לכל הבלאגן הזה – הסימן לקעקוע הבא שמתוכנן לי.
רק זה מה שחסר לי- עוד סימן. אני מגלגלת עיניים ומבינה שהרגע העלילה מסתבכת לה כרגיל אצלי.
כן תשתי תה מכוס בצורת לב, זה באמת מה שיעזור לך עכשיו לפתור את התסבוכת שלך, אני מעירה לעצמי ומחזירה את השאלות לשולחן החקירה.
אני שואלת את עצמי: עכשיו עם הסימן החדש, איך זה משתלב לך?
אני עונה לעצמי: תראי, יצאת מהסימן השני כי היית כבויה ונדלקת מחדש והנה חזרת שוב לסימן הראשון בו את כבויה. האם זה המצב הרצוי, המצוי או שיש יותר טוב. תמיד יש יותר טוב? לא?
גאד, אלוהים או יקום סיבכתם אותי לאללה. שלוש מאות תשעים ושמונה מילים ועדיין לא התקדמתי במאומה לפתרון.
איך זה יכול להיות? אולי אפשר לקבל גלגל הצלה עם איזה סימן שלישי, עוד רמז מהיקום? אולי עזרה מחבר טלפוני?
אובדת עצות, עייפה מיום עבודה ויום שהרגשתי בו אבודה אני מניחה ליקום לזרום איתי לאמבטיה כדי לפנק אותי, כי בכל זאת אנחנו ביום ההוא ודווקא יש בחדר אמבטיה אור שאני מבחירה תיכף אכבה, אדליק נרות ריחניים חדשים ואפנק עם שוקולד איכותי שיחליק על לשוני כמו הבועות שיחליקו על גופי ויפנקו בריחם הטוב.
מה את אומרת? אולי נניח קצת לסימנים ולחקירות הנגדיות ופשוט נתקדם יום ביומו ונאחל לעצמנו בריאות, ראש יצירתי, אצבעות קלות על המקלדת ואמבטיה מפנקת שתמיד תהיה שם עבורנו, גם כשכל הדברים האחרים שאנחנו מחפשים לא שם עדיין.
חמש מאות וחמש עשרה מילים אחרי, אני פורשת לתוך עצמי וקמה לעבר האמבטיה שלי ולכיבוי האורות, לא בהפגנתיות ולא כדי לחסוך בחשבון החשמל, אלא כדי לנוח מכל השאלות החופרות האלה ופשוט לחיות את הרגע. הוא כאן ותיכף נעלם כמו החשמלאי שיגיע רק אחרי הסוף שבוע ויעלים לי את הסימן הזה.
רגע אחרי שאני כבר מסיימת את הכל הטלפון כמו בתזמון של במאי מקצועי, מצלצל עם מספר לא מוכר “שלום הדר, יש לי משלוח עבורך”…אני יודעת כבר ממי זה ואני יודעת שזה בכלל לא משנה אילו סימנים אקבל מהיקום, כי הוא שלח לי מלאכים בדמות אדם והם יודעים בדיוק מה לעשות ומתי כדי להרים לי את החיוך היום.
אני מחכה לפרחים שלי, הראשונים שלי בדירה שרובה מוארת וזה כבר סימן טוב, אז אני מפסיקה לשאול.
שש מאות ארבעים ושתיים מילים לא עשו את מה שעשו לי כמה פרחים שינבלו בעוד כמה ימים ועצה אחת שתישאר שם לנצח עם עוד כמה רגשות מעורבים כרגיל.
***
אגב הפרחים והשוקולד ייעלמו אמנם, אבל זו ששלחה לי אותם והפתק שצורף יישארו איתי לעד וזה הכי חשוב.
