“את ספונטנית?” שאלת ואני לא חשבתי פעמיים בדיוק כפי שלא חשבתי לפני עשרה חודשים ועניתי “כן”. כי ספונטניות היא לא המרחק שעומד בינינו או חיים שלמים, אלא גישה וצורך לראות אחד את השני.
היום אנחנו סוגרים מעגל ויודעים שלא תהיה שום הודעה שתגיע למחרת ותסיים את היחסים בינינו כמו בפעם ההיא שמאז אתה מדביק לי את הכינוי “ביטצ” ואנחנו עדיין מתווכחים על צדקת השם הזה עבורי.
חצי שעה אחרי כן כבר ישבתי לידך על הבר במקום בו נפגשנו בפעם הראשונה. אני מנשקת את הלחי של חבר שלך ומעניקה לו חיבוק חם ולבבי ולוחשת לו באוזן “עכשיו תראה איך מברכים לשלום כמו שצריך”. הוא מחייך כי הוא יודע על מה אני מדברת.
אני מתקרבת אליך ורואה את מבטך מלטף אותי בדרכי אליך ואני ניגשת ישר לפה שלך ומנשקת אותך יחד עם לשון קטנה שלא מוותרת על זכותה לטעימה קטנה ממך גם.
בשעה הקרובה אנחנו יושבים, שותים, אוכלים, צוחקים, מלטפים ומרגישים את מדד החרמנות עולה עם כל רגע של חום שעובר בינינו, למרות הקור שמאיים לחדור מבחוץ.
החבר שלך פורש לאוטו כדי לתת לנו כמה דקות לבד ומה שעובר בראש שלנו מתורגם מאוחר יותר למה שיקרה ברכב שלי.
אתה מלווה אותי לרכבי בדיוק כמו אז וכמו אז אני לא בטוחה שכבר יקרה היום משהו, אבל הפעם זה שונה וכשאנחנו מתחילים להתנשק כמו שרק אנחנו יודעים וברגע שהידיים שלך לשות את השדיים שלי ולא מצליחים למצות את מלוא הפוטנציאל אנחנו מסתחררים לתוך עולמנו.
אני שולחת יד עיקשת לתוך מכנסיך וחודרת את מעטה התחתונים כדי ללטוף לך את הזיקפה היפה הזו שאני כל כך אוהבת להרגיש בכל חלק של גופי, ידיים, פה , כוס ותחת ששייכים לך כבר מזמן גם אם לא חתמת עליהם בשלושה העתקים או מול רב.
אתה מושיב אותי על כסא המושב של הנהג ונותר בחוץ ופותח את החגורה והרוכסן. הפה שלי מרטיב את עצמו מחדש ומתכונן לקבל לתוכו את הממתק הכי אהוב עליו. אנחנו מתעלמים מהעובדה שבכל רגע נתון מישהו יכול להגיע לרכבו לידנו ואתה דוחף את הזין שלך לפה שלי כדי שתוכל להנות מפעולה שעד שהכרת אותי לא היתה הכי אהובה עליך ומאז שהכרתי לך את פי, התמכרת ואתה לא היחיד, גם הפה שלי התמכר לטעם שלך.
אתה לוחש לי שאתה חייב לזיין אותי ורץ לרכב של החבר כדי לשחרר אותו שיחזור לביתו לבדו. אתה נכנס לרכבי וכל מה שאנחנו עושים בדקות הקרובות הוא לחפש לנו פינה חשוכה מספיק כדי שתכיל את כל התשוקה הבוערת בינינו שלא מצליחה להירגע ולו לרגע אחד כל כך הרבה זמן עד שאנחנו ממשיכים להתכתב ולהצטלם מדי כמה ימים באופן אירוטי כאילו אנחנו עדיין בשבועות הראשונים להכרתנו. ככה זה צריך להרגיש ואנחנו יודעים את זה כל כך טוב.
לא משנה העובדה שרק יומיים קודם לכן הזדיינו כמו שפנים בצימר לפי שעות, הדחף שלך לחדור לתוכי ושלי להרגיש אותך לא יורד לרגע אחד.
אנחנו מוצאים את עצמנו מהר מאד מתחת לגשר בחניה פתוחה ליד תחנת הרכבת, מתפשטים מהר ומתכוננים לרגע האיחוד שלנו.
אני נשארת בגרביים פסים ואתה בחולצה שלך. להגיד שנוח לי לרכב עליך במקום הצר הזה, יהיה מתיחת הגבול של המילה “נוח”, אבל אני כל כך חייבת להרגיש אותך בתוכי שנוחות היא עניין משני וקטנוני ברגעים כאלה.
אני לא מחכה עוד רגע ומשחילה את עצמי עליך שם על הכסא שליד הנהג ברגע שהפיות שלנו מתנגשים לנשיקה סוערת נוספת. בדקות הקרובות אני מרגישה אותך בתוכי ומתענגת על כל רגע שלך שם בזמן שאתה לוחש לי כמה טוב הזין שלך מרגיש בתוך הכוס שלי ועוד מילים שרק אתה יודע להגיד לי ולכוס שלי ששומע הכל ומגיב בהתאם.
אם יכולתי לגמור רק ממילים, אלו היו המילים שלך בחלל הרכב שהיו גורמים לי למולטי אורגזמות שוות.
זה לא משנה כמה תנסה למשוך את הרגעים שלך בתוכי, העונג שלך דורש את מנת חלקו ואתה גומר חזק בתוכי ואנחנו מתנשפים ונושמים לרווחה. השגנו עוד קצת זמן ביחד עוד גמירה, עוד חיבוק ועוד נשיקה, נגיעה וחיבור אחד שמסרב להסתיים.
בדרכי הביתה ולאחר שהורדתי אותך בבטחה בביתך, אני מחייכת כאילו זכיתי בפייס ולפעמים אני באמת בטוחה שלהיות איתך זה קצת כמו זכייה בפייס, כי מה הסיכוי שהלילה שלנו שהתחיל במקום בו הכל נגמר פעם אחת יסתיים בגמירה אחת טובה והמשך שאין לו אופק וטוב שכך.
אחרי מקלחת טובה וחמה אני מלטפת את עצמי ומתענגת על אחת התמונות ששלחת לי השבוע ולמרות ששטפתי את עצמי היטב אני מחדירה אצבע אחת לתוכי ויודעת שברגע שאקרב אותה לפי אטעם אותך עדיין שם. ואכן זה הטעם שלך שאני מלקקת בתאווה עד שאני גומרת ואני נשבעת שלא תיגמר בי התאווה הזו, כל עוד תהיה מספיק קרוב אליי ונסגור עוד ועוד מעגלים.
