על קצב שונה וסבלנות

על קצב שונה וסבלנות

בשבוע שאחרי הפגישה המדהימה הזאת, גיל טס לשבוע עסקים באירופה. בימים האלו גיל ואני דיברנו כל לילה לפני השינה שיחות וידאו מדהימות, עד השעות הקטנות של הלילה. כל יום התקרבנו יותר, כל כך הבנו אחד את השנייה, צחקנו מאותם דברים, חשקנו באותם דברים. הרגיש כמו בקלישאות, כשיודעים יודעים... אני חושבת ששנינו כבר ידענו...
עם אלה הקצב היה שונה, היא הייתה יותר סגורה, הרגשתי שאני צריכה לקחת את המושכות ולחזר אחריה. בשבוע הראשון היא לא דיברה איתי בטלפון, כל מיני תירוצים קטנים של עומס בעבודה וילדים, אז רק התכתבנו בוואצאפ, בעיקר אני כתבתי והיא הגיבה. סיפרתי לה איך נדלקתי עליה לפני ארבע שנים ולא היה לי מה לעשות עם זה, היא הגיבה באימוג'ים מחייכים ומילים קטנות ומתוקות, כתבתי לה כמה היא יפה, נשית וסקסית ושהיא במחשבות שלי כל הזמן... היא ביקשה שאהיה סבלנית איתה. ניסיתי לגרום לה לקבוע איתי שיחת טלפון... ללא הועיל. האמת – זה היה מקסים, קיבלתי שיעור בסבלנות ובקצב. אם להיות כנה, כבר שתי נשים בשנה האחרונה שלחו לי את השיר של דניאלה ספקטור "כל הדברים היפים באמת" כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב האוהב הפועם בקצבו של הלב... כבר כמעט התחלתי לשנוא את השיר הזה...
אין ספק שאלה לימדה אותי שיעור בסבלנות, אהבתי את השיעור הזה, במיוחד כי היא אישה ששווה לחכות לה. מידי פעם ניסיתי למתוח את הגבולות והיא הבהירה לי בדרכה המתוקה שרק היא תקבע את הקצב. לקראת סוף השבוע החלטתי לכתוב בצורה שלא תשתמע לשתי פנים: "גיל אמר לי שבסוף השבוע אתם בלי ילדים אז אני לוקחת החלטה ואגיע אליכם" לקחתי נשימה עמוקה ושלחתי. אחרי רבע שעה היא החזירה לי תשובה מנומקת על צורך בשינה וגם זמן לבד עם גיל אבל היא מוכנה שנפגש אם נבטיח מראש שתהיה מסגרת שעות בין 18:00 ל22:00. עלה לי חיוך ענק על הפנים והתחלתי להתהלך בבית כאילו אני עפה...
איך מתכוננים לדייט ראשון משולש? מה להביא? יין? פרחים? גם וגם? איזה פרחים אלה תאהב? האם להביא משהו לאלה ומשהו לגיל? אולי לשאול את גיל איזה פרחים אלה אוהבת? אולי גיל אוהב גם יין? אני אוהבת יין מעולה אז אני מאמינה שאם אביא את אחד היינות שאני אוהבת הוא גם יהנה. התקשרתי לשאול את גיל איזה פרחים אלה אוהבת. הוא אמר "אדומים" אחלה תודה... טוב בחרתי זר ענק של 20 צבעונים בצבע אדום... והבאתי יין משובח פטיט קסטל. התקלחתי, הסתדרתי, התאפרתי, החלפתי כמה פעמים בגדים... עליתי על מונית, 18:00 דפקתי בדלת.
גיליתי שהייתה דרמה כי אחד הילדים לא הלך לאבא שלו... כבר נפגשנו שבוע שעבר כשהלכנו יחד למסעדה אז לא היה יותר מידי מוזר... אמרתי שלום ואחרי כמה דקות הוא יצא... נשמנו לרווחה. אלה עוד הייתה עייפה, מותשת וקצת עצבנית אבל מרגע לרגע היא נרגעה. פתחתי את היין, אלה מזגה את האוכל המשובח שהכינה, אני וגיל התישבנו בצדדי השולחן, השארנו לאלה את המקום המרכזי, שנינו הרעפנו עליה חיוכים ותשומת לב, הרגיש נעים. היה מתח אבל הוא היה מהול בעייפות מהצד שלה. אז לא לחצתי...
כשסיימנו לאכול עשינו לה מסאז, אני בגב וגיל ברגליים... היא התמסרה לחלוטין והחלטתי שאני שואלת אם היא מסכימה שאנשק אותה, היא אמרה שנעים לה מאוד אבל היא עוד לא מרגישה מוכנה, שהיא צריכה להכיר אותי יותר בשביל להתקדם ושהיא ממש עייפה... כבר הרגשתי איך היא אומרת שהיא רוצה לישון ואני אלך וגם לא אנשק את גיל ופתאום גל של חנק הציף אותי... ואז היא הפתיעה אותי כשאמרה: "אני צריכה לסיים משהו בחדר, זה בטח יקח רבע שעה עשרים דקות, אתם יכולים בינתיים לעשות מה שאתם רוצים". גיל ואני הסתכלנו אחד על השנייה בשוק... ואז על אלה, שנינו עם חיוכים טיפשיים... אז היא הוסיפה... "נו אתם יכולים להתנשק... אתם כבר מכירים אחד את השנייה ומרגישים בנוח..." ועזבה את השולחן בדרכה לחדר.
אחרי שבוע של שיחות הכי אינטימיות שיכולות להיות ומתח מטורף שנבנה ביננו, התיישבתי על גיל, הרגשתי את כולו דרוך לכבודי וצללתי לתוך הנשיקה החמה שלו. רבע שעה לא זזתי ממנו, כאילו ניצלתי את הדקות האחרונות שנשארו לי ואז היא חזרה, לא מאמינה שאנחנו עוד לבושים, התיישבה מולנו, הסתובבתי עם הפנים אליה, תוך כדי שאני עדיין ישובה על גיל והמשכנו לדבר עוד רבע שעה כשאני וגיל מתלטפים ומחייכים כמו שני חתולים שעכשיו סיימו את הדג של השכנה... היא ביקשה שנהיה סבלניים איתה, עניתי: "זאת הסיבה שאנחנו עוד לבושים... אני רוצה מערכת יחסים... לא סטוץ וחשוב לי שזה יקרה כשיהיה לך מתאים".
היה 22:00 בדיוק, קמנו מהכסאות, התחבקנו בחיבוק משולש ויצאתי הביתה מאושרת.

לני טל

שלום לכולם,

המון סיפורים על מערכות יחסים יש ברשת, לא הרבה על מערכות יחסים פוליאמוריות, עוד פחות על מערכות יחסים פוליאמוריות שמציגות משולש שווה צלעות.

בחרתי להשמיע את הקול של הקהילה הזאת, דרך הסיפור האישי שלי ושל הפרטנרים המדהימים שלי אלה וגיל.

באהבה גדולה, 

לני טל