"אהבה" וירטואלית

 בימנו "האהבה" משנה את צורתה באותה מהירות ששוגרה הלילה החללית  "בראשית".

כמי שיצאה לא מזמן לשוק הפרוץ הזה, אני מגיעה לכאן עם תובנות שאולי לא יפתיעו את הוותיקים בתחום, אבל כדאי למרוח אותן על המסך בכל זאת למען שהאחרים יראו וייראו.

פעם בימים ההם, בין עידן הדינוזאורים והחיים שמנוהלים על ידי מקלדות והפייסבוק ניהלנו קשרים/יחסים/פלירטוטים באופן פרונטאלי או במינימום בהתכתבות במכתב או בטלפון קווי.

אז עוד חשבנו פעמיים על כל מילה שנאמרה ונכתבה לפני שליקקנו בול או חייגנו למישהו שחפצנו ביקרו.

הקלות של הקלדה "עיוורת" מאלחשת את החושים ובעיקר מנוונת את הרגשות, כן הגיע שלב הביקורת ואל דאגה אמצא גם צדדים טובים לזה כמו בכל דבר בחיים.

היכולת לנווט בין חלונות מסינג'ר כאילו אנחנו מנהלים מלחמות בכמה חזיתות בכשרון רב, מגבירה אצלנו את יצר הסקרנות ומשפרת פלאים את יכולת חלוקת הקשב שלנו במרחב סייברי מלא בחיפוש אחר הריגוש הבא.

כולם שם, הפנויים והפנויות, התפוסים והתפוסות המתחזים והמתחזות ואלה שמתגאים בנישואים פתוחים כאילו המציאו הרגע את הבמבה ובדיוק ברגע הזה הסלט נחתך דק דק ומתחיל להיווצר סלט מתובל בכל טוב עד שלא מוצאים את הרגליים והידיים ומי זה מי ומה כתבנו להוא.

אימוג'ים של אהבה רצים על המסך ומילות אהבה עפות שם ברשת כאילו מחלקים אותם בחינם, אה בעצם הם בחינם וכבר קשה להבחין בין מציאות לאמת ובין שקר טוב לממש גרוע.

לכאורה יש לנו כאן פסטיבל וודסטוק של אהבה חופשית לכולם ושלום, אבל בפועל קורה כאן הנורא מכל – אנחנו מאבדים את צלם האנוש של האהבה.

רגע אחרי התפכחות אחת או שתיים או מאה נשארים עם חור בלב וכאב במקומות נוספים שלא הכרנו קודם כי לא הוכנו לכך מבעוד מועד.

המשחק מקר לחם וחזרה לקר קורה בכזו מהירות שבקושי מספיקים להתחמם באמת. בעקבותיה מגיעות הספקות, החשדנות וחוסר האמון בבני האנוש שבכל זאת עדיין נמצאים שם בצד השני של המסך וממשיכים להקליד במרץ, רק כבר לא לך והנקודה הירוקה היא סימן החיים היחיד שנותר מהצד השני.

הבטחתי גם צד טוב אז הנה, כן לביישנים שבינינו ולאלה שמחפשים ריגושים אסורים ומתוקים, יש מקום טוב באמצע כפעילים או כצופים במופע הכי טוב בעולם, שבו הכל מותר והמסך מקבל הכל ומוחק באותה קלות.

המסקנה המתבקשת ובעיקר עצתי לחיים לכל מי שאין לו חיי אהבה בחוץ וחי אותה כאן ברשתות החברתיות או בשיחות סודיות שרובן נשארות שם ורק חלקן פורצות את המחסום מהמסך למציאות – אין בעיה, תאהבו ותתרגשו וירטואלית, אבל תנסו לא לקחת כל כך ברצינות את כל מה שקורה כאן, כי מה שקורה בפייסוש נשאר בפייסוש ובחוץ ישנו עולם גדול ויפה שרק מחכה להעניק חיבוק אמיתי ומוחץ, נשיקה רטובה ונעימה ואהבה שהיא לגמרי מהעולם הזה של פנים מול פנים, גוף לגוף ומילה שם בחוץ, לרוב, היא מילה.

 

 

 

 

 

הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.

כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט.

משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר.

לשיגעון שלי אין מרפא.