ואז נפתח הטלגרם

ואז נפתח הטלגרם

סופש נפלא אהובות ואהובים... השארתי אתכם במתח... אז בבקשה;

היינו יחד ארבע שעות מדהימות, באמצע נתתי לו לנוח עשרים דקות וביקשתי עוד... היה כל כך נעים. לרגע לא הרגיש שזאת פעם ראשונה שלנו, כאילו אנחנו מכירים אחד את הגוף של השנייה שנים רבות, נהנינו מאותם דברים, הייתה פתיחות מדהימה ובשביל לאפשר לאלה להרגיש חלק, צולמו עשרות תמונות שנשלחו אליה בזמן אמת. פותחת סוגריים: באמת שלא חשבתי שאי פעם אסכים להצטלם ככה... ועוד לסמוך על מכשיר דיגיטאלי... גם פתאום לראות את עצמי בתמונות הרגיש ממש מוזר... בהתחלה... מה שהכי הפתיע אותי זה שככל שצולמו עוד תמונות התחלתי לאהוב את הגוף שלי. וואו הקבוצה הזאת היא הנכס היקר ביותר שיש לנו היום... סוגרת סוגריים.

לקראת השעה שתיים לפנות בוקר גיל חזר לאלה ובבוקר טס.

הנסיעה הזאת היתה הרבה יותר קשוחה ולא יכולנו לדבר הרבה כמו בנסיעה הקודמת, הפעם הוא טס עם הבת שלו לטיול אחרי צבא והם חלקו חדר, אז כל השיחות שקורות בנסיעות עסקים כשהוא לבד לא התאפשרו הפעם... התגעגעתי כל כך, מצאתי את עצמי מציירת לילות שלמים ציורים שקראתי להם "געגועים לגיל".

במהלך השבוע ניסיתי להתקרב לאלה אבל להגיע לשיחה טלפונית איתה הרגיש כמו לנסות לדבר עם ראש הממשלה... המשכתי באסטרטגיה של כל בוקר לשלוח לה הודעה מתוקה של בוקר טוב ובשעה 12:00 פלוס מינוס לשאול אותה איך עובר יומה וב16:00 לשלוח פרח אדום או חיוך או נשיקה ולקראת שינה הודעה חמודה שאני חושבת עליה... כמעט כל ההודעות קיבלו תגובה כזאת או אחרת ואז הייתה הזדמנות... ביום שלישי אלה הייתה צריכה לסוע לסדנה בצפון והטרמפ שלה ביטל, היא קצת פחדה לנהוג לבד את כל הדרך אז הצעתי לדבר איתה בנסיעה. היא הסכימה. כך שיחתנו הראשונה ארכה שלוש שעות. בשני הצדדים הורגש חיוך ענק. הייתה שיחה כל כך נעימה, גילינו שאנחנו אוהבות את אותם דברים, אלה הבינה שאני באמת מעוניינת בה ובגיל יחד ולא מנסה דרכה להגיע לגיל, או דרכו להגיע אליה, כשהבנתי שזה החשש שלה יכולנו לנקות את המתחים... היא הגיע למקום וניתקנו. תוך חצי שעה קיבלתי שתי הודעות, האחת בקבוצת הוואצאפ... "מר גיל... בחרת נכון..." והשנייה התמונה הראשונה של אלה בקבוצת הטלגרם... הסתכלתי על הטלפון ואז למעלה, לא נשמתי, רק חייכתי, הסתכלתי שוב על הטלפון, ראיתי שגיל מקליד... "את מתכוונת שהיא בחרה אותנו..." ואז אני כתבתי "אלה, בחמישי אני ישנה איתך".

יום חמישי הגיע וההתרגשות הייתה גדולה. גיל ואני כבר תכננו את זה, הוא ביקש שאהיה סבלנית עם אלה כי היא לא הייתה ככה עם אישה... הרגעתי אותו שבכל מקרה אני מגיעה עם המון סבלנות, שברור לי שאם לקחו שלושה שבועות לשיחת טלפון אני מבינה שיכול להיות שרק נישן יחד... לשמחתי התבדיתי... הגעתי יחסית מאוחר, הילדים כבר היו לקראת שינה, הם כן חיכו להגיד לי שלום וקצת היינו יחד אבל הם הלכו לישון ואפשרו לנו ערב ארוך בחדר. איזה לילה מדהים! נתתי לה להרגיש שאין שום לחץ ואין לי שום ציפייה ואמרתי לה במפורש שהיא לא צריכה לעשות שום דבר שלא מגיש לה נעים ב100% וכך היה. תוך כדי היא ביקשה שנצלם לגיל, חייכתי בגאווה ושלחנו לו תמונה מפוארת.

ישנתי כל כך טוב, כמו שהרבה מאוד שנים לא ישנתי. ישנו מחובקות כל הלילה, גם אלה וגם אני רצינו את הקרבה הזאת, היינו זקוקות לה. בבוקר התעוררנו כשלשתינו היה ברק בעיניים וחיוך שובב, תפעלנו את הילדים ואת כל מה שהיה צריך לעשות ובצהריים נסענו עם הבת הקטנה להביא את גיל ואת הבת הגדולה משדה התעופה. הכל הרגיש כל כך מוכר... התחבקנו ולחשנו אחד לשנייה "בלילה..." לשמחתנו זאת היתה שבת "ללא ילדים" אז הלילה הגיע מוקדם וואו איזה לילה... אני לא יכולה אפילו לנסות לתאר כמה זה היה מושלם... פתאום הבנתי מה היה חסר לי עד היום וכמה זכיתי... כבר הייתי עם כל אחד מהם בנפרד, אז כבר ידעתי שאני נמשכת אליהם ושמדהים איתם אבל בשלושה לא ידעתי למה לצפות... מה שהיה בפועל עלה על כל דמיון...

אני חושבת שהשבוע הזה היה נקודת הפתיחה האמיתית של המשולש שלנו, משולש שווה צלעות.

לני טל

שלום לכולם,

המון סיפורים על מערכות יחסים יש ברשת, לא הרבה על מערכות יחסים פוליאמוריות, עוד פחות על מערכות יחסים פוליאמוריות שמציגות משולש שווה צלעות.

בחרתי להשמיע את הקול של הקהילה הזאת, דרך הסיפור האישי שלי ושל הפרטנרים המדהימים שלי אלה וגיל.

באהבה גדולה, 

לני טל