צלקות אפלות / אנני וורד

צלקות אפלות / אנני וורד

 

ז'אנר: מתח

352 עמודים | הוצאה: כנרת זמורה דביר | תרגום: ירון פריד | שנת הוצאה בארץ 2019

כשראיתי את הכריכה ידעתי שאת הספר הזה אני אקרא! וכשהוא נפתח בציטוט הבא, הרגשתי צמרמורת של עונג ואמרתי לעצמי: "יש! זה הולך להיות מיוחד!":

 

"הוא שנלחם במפלצות צריך להיזהר שמא יהפוך למפלצת בעצמו. ואם אתה מביט לאורך זמן אל תוך המצולות, המצולות מביטות אל תוכך."  - פרידריך ניטשה

 

מאדי (מאדיסון) היא כתבת תיירות המבקרת בחבל הבלקן את חברתה ג'ו (ג'ואנה). יום אחד היא נתקלת באיאן, חייל בריטי, במספה שיבה ונוצרת כימיה. המשיכה קיימת אך משהו עוצר בעדו של איאן מלהתקדם.

 

שנים קדימה, שניהם נשואים, גרים בבית משפחתי בקנזס והורים לצ'ארלי. על פניו חייהם אידיאליים והם חיים את החלום האמריקאי, וכן, זה כולל שתי כלבות ולא רק אחת.

 

מאדי ניגשת לטיפול פסיכולוגי כאשר המטפלת שלה מייעצת לה להתחיל טיפול בכתיבה (ביבליותרפיה שזו שיטת טיפול הנעזרת בקריאה וכתיבה). המטרה הייתה להעלות על הכתב זכרונות וחוויות ודרך זה, בתקווה, מה שמסתתר לו בתת מודע יצוף החוצה. והיה חשוב שמה שזה לא יהיה שמסתתר שם יצוף כדי להסביר כיצד מאדי עברה את התאונה וקיבלה את הצלקות שלה.

 

הסיפור מסופר בגוף שלישי המתאים לעלילה. הכתיבה נהדרת ומורגש פוטנציאל לספרים נפלאים בעתיד. אך הכתיבה הייתה לוקה בחסר מבחינתי ואני אסביר.

 

כשסופר בוחר לעשות קפיצות בזמן, קדימה ואחורה, זה על מנת להבהיר לקורא את הרקע ו/או את העבר של הדמויות אשר הביא אותן עד לנקודה מסויימת. פה המעברים היו בלתי עקביים, כלומר לא חזרו בדיוק לאותה תקופה מדוייקת כדי להצביע על סיטואציות אלא זה היה לשנים שונות, לעיתים חודשים ולעיתים ימים בסמוך ליום גורלי אחד כולל אותו היום. אומנם אפשר להבין שהדבר נובע מהיות סיפורם מתפרש על פני 16 שנים אבל בכל זאת, חוסר העקביות הזה בילבל והתיש אותי ובהחלט גרם מאלמנט המתח שאמור היה להיות דומיננטי בסיפור.

 

מאחר ואלמנט המתח נגרע פה, הסיפור, לטעמי האישי, הוא דרמה הסבה סביב סיפור אהבתם של איאן ומאדי וסביב האופי המיוחד של שניהם.

 

איאן הנשלח למשימות באזורי מלחמה הוא הלום קרב, למוד סבל, טרוד, רדוף שבור ורק מחפש מפלט מכל ההמולה ואת הפינה השקטה והמנחמת שלו. אלכוהול משמש אותו להקהות את הכאב אך באיזה מחיר?

 

מאדי מצטיירת כאישה פשוטה, נפש חופשיה, אוהבת לטייל, שונאת הגבלות ומגבלות אך היא נותנת לאהבתה לאיאן לגרום לה לשנות גישה.

 

והשאלות הנשאלות הן: מה באמת גרם לתאונתה של מאדי? מה הקשר לזכרונות הילדות שלה? איזה תפקיד תשחק ג'ו בעלילה? האם הדברים באמת כמו שהם נראים? מה קרה באותו יום גורלי שהסופרת רקמה את האירועים החל מהעבר ואשר הובילו אל ההווה בצורה הזו?

 

אז אני חייבת לשתף אתכם בציטוט שהובא בספר:

 

"אין דבר קל יותר מאשר להוקיע את מי שעושה רע. אין דבר קשה יותר מאשר להבין אותו.
"פיודור דוסטויבסקי

 

מודה שהספר התפתח לאט ולא התרומם. לא מצאתי את עצמי מרותקת חרף הכתיבה היפה ואולי זה מה שהחזיק אותי עד הסוף. התפניות לקראת סוף הספר היו מדהימות ובלתי צפויות וזו נקודת זכות לטובת העלילה. זה סיפור על אהבות, על הקרבות, על התמודדות עם משברים אישיים, על צמיחה משפחה, חברות ואינטרסים. בליל מעניין שהביא בסך הכל לספר חביב מאוד בתור ספר ביכורים והמצביע על כותבת שעוד נשמע עליה רבות.  אציין לשבח את התרגום שאלמלא היה כה נפלא, סביר מאוד להניח שהייתי נוטשת. הקריאה לשיקולכם.

 

 

 

הסקירות של איה

בבלוג זה אעלה את סקירותיי לספרים אותם קוראת, ואולי עם הזמן, אפילו אעלה דברים שאני כותבת.

Welcome to Aya's Book Reviews!

This is where I'll be sharing my book reviews with you guys and hopefully, one day I'll be uploading pieces I've written as well.