לך אהובתי!

לך אהובתי!

לך אהובתי!

אני כותב לך את שבליבי ויודע שלעולם לא אוכל להראות לך מכתב זה. שנים. כל כך הרבה שנים חלפו, אהבנו, כעסנו, צחקנו, התפייסנו. תמיד אותו סיפור ובליבי אותה ההחלטה להישאר גם כשקשה ולא לוותר.

אהבתי אותך אז ועדיין אוהב אותך. ואולי זו הסיבה שאני לא קם ועוזב. קורבן של עצמי באהבה. אני כבר לא מכיר אותך, ואת כבר שכחת מי אני. כל אחד חי בעולם שלו וגדר שמפרידה את כל החלומות שלנו. המבטים שלנו נעלמו. החיבוקים התמעטו כמעט ואין. והתשוקה שהייתה הולכת ודועכת לה לאט לאט כנר רפה. אז מה נשאר?

אני מרגיש שהזדקנתי בכמה שנים, ושהזמן מתבלבל לי לגמרי. מבולבל מעצמי. לא מרגיש את מה שהלב אמור להרגיש. מתהלך בחוסר חיות, שמחת חיים מתחלפת בעצבות. בודד בתוך מעגל חיי.

אני לא זוכר מתי צחקנו לאחרונה. או מה היה בשנה שעברה. מתי החזקנו ידיים, או התנשקנו בלהט.

הכל אצלי נמחק, החיים נזרקו הצידה. לאחרונה אני מרגיש ריקנות איומה כזאת שגורמת לי להקיא מעצמי. לשנוא ולהתרחק מכולם. אני כבר לא מכיר את גופי שבער מתשוקה אליך. נפשי מיוסרת וכואבת. דמעות זולגות בלי הפסקה וכשעוצר אותם, הרגשת מחנק עולה. כן, גם גברים בוכים בלילות.

הפסקתי לשתף אותך בהמון דברים, כי מבחינתך שום דבר כבר לא מעניין אותך. אבל אם אחר יאמר מילה או יתנהג בשטותיות את תצחקי. אצלך הכל בסדר, הכל בשליטה. הפסקתי לשתף אותך ברחשי ליבי. ויתרתי עליך ועלינו ממזמן. אין סיבה להמשיך להלחם אם הכל חוזר לאותה נקודה. אחרי נסיונות כה רבים לקרב אותך אלי. מתקרבים, מתרחקים, אקורדיון של רגשות.

עכשיו, עכשיו יש בליבי עצבות גדולה. ואיתה באה ההבנה, שצריך להתחיל את הכל מההתחלה. אני יודע שהיינו צריכים לאסוף את עצמנו מחדש לצבור כוחות, ולהתחיל מההתחלה. בשיתוף, בהבנה, באהבה. ניסנו או שאולי לא מספיק. האמת, אני דיי עייף, מותש. אולי זה הזמן להודות במשהו ששנינו לא רוצים.

המרדף הזה, להחזיק את הכל לנסות ולשמור על מה שיש די עייף אותי. לא נשארו בי כוחות להתמודד ואני תוהה אם זה הסוף. ההחלטה כה קשה והכל ענין של בחירה. אך זה קשה יותר כשיודעים שלא רוצים לוותר. שאולי שם משהו מרגיש שהנה נשאר עוד ניצוץ קטן להבעיר את הכל מההתחלה. נפשי מיוסרת כל כך.

מחפש דרכים חלופיות להאיר את דרכי. אני רק מקווה לקבל את ההחלטה הנכונה לפני שיהיה מאוחר מידי.

סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.