לפעמים זה כואב פי שלוש

לפעמים זה כואב פי שלוש

אולי מהפוסטים הקודמים אפשר לחשוב שהכל נהדר... שאני חיה חלום ורוד ופשוט מציגה כאן בבלוג כמה שהחיים שלי מהממים...
זה לא תמיד ככה, כי כשיש שלושה במערכת יחסים זה מיליון דעות שונות ותוסיפו לזה שישה ילדים, שישה הורים וארבעה אחים זה עשרים מיליון דעות שונות... וכשזה כואב זה כואב מאוד...
הנושא הכי קשה זה עניין הפומביות... לכל אחד יש קצב משלו. גיל ואני יותר מהירים, אלה יותר זהירה... היא מרגישה שיש לה הכי הרבה להפסיד וזה עוד יותר מאתגר... אני מבינה אותה וליבי יוצא אליה, זה לא פשוט, אני אוהבת אותה ורוצה שיהיה לה טוב ושהכל יהיה בקצב שלה העניין הוא שלצאת מהארון זה לא רק לפרסם שלט חוצות ולהגיד לעולם שזה מה שאנחנו, לצאת מהארון זה בדברים הקטנים של החיים שלפעמים אנחנו מונעים מעצמינו. זה הכל מנגנון הגנה, ברור לי, זה נובע מפחד לא מרוע או מדווקא אבל מה לעשות אני אישה של מגע... לפעמים אני אפילו לא שמה לב שאני שולחת ידיים או מחבקת ולפעמים כשאני רוצה לנשק אותה, כי ברגע האמת אני שוכחת את הפער בקצב שלנו, אני מקבלת מבטים... זה קשה לה, זה קשה לי, זה יוצר מתחים שממשיכים איתנו הביתה.
אני אוהבת אותה כל כך ונמשכת אליה כמו לאלילה וכל פעם שהיא דוחה את הנשיקה שלי אני נפגעת עד עמקי נשמתי ואני צריכה להזכיר לעצמי שהיא פשוט עוד לא במקום שאני נמצאת בו ואני מודה, לא תמיד אני מצליחה להיות מספיק בוגרת ולהבין את זה... ונראה שאני מנסה את הגבולות שלה כל פעם מחדש... וגם לי יש אחריות לעניין... (אני מבקשת סליחה אהובה שלי).
השיא היה בערב ליל הסדר, ממש לחצתי לעשות יחד את הסדר, עם כל המשפחות, אלה עוד לא הייתה מוכנה לזה אבל ממש רציתי כי אני אוהבת לבשל לחגים ולארח וחגים זה הסמל היחיד שמחבר אותי למסורת ולמשפחה הגדולה שתמיד רציתי שתהיה לי. אז לחצתי... זו הייתה טעות...
ארחנו את כולם בבית של אלה וגיל, הערב היה מדהים כל כך זורם וכייפי (כל עוד ההורים חשבו שאני רק חברה) האתגרים התחילו יום למחרת, כשאמא שלה חקרה את הילדים והחליטה שאני האישה הנוספת של גיל... שאנחנו חיים בקומונה, שאלה נגררה בעל כורחה ונאלצה להסכים ושבסוף אני אפריד בינהם ושהסיטואציה דופקת את הילדים...
המון כעס יצא על אלה וגיל (עם גיל אמא של אלה הפסיקה לדבר) וזה יצר ריגרסיה בקשר שלנו, נוצרה התרחקות בלתי נמנעת, עד כדי כך שממש חששתי לקשר המשולש שלנו, ממש הרגשתי שלא נצליח להתגבר על המכשול הזה... חששתי שאמצא את עצמי לבד. שאצטרך לוותר על האהבות הכי גדולות של חיי...לא יכולתי לנשום...
ואז גיל ביקש ממני לעצור, לספור עד עשר... לראות את התמונה המלאה ולהבין שאנחנו כאן לטווח הרחוק... גיל הוא קול ההגיון עבורי, אני אוהבת אותו ברמות הכי עמוקות שיכולות להיות. לא חשבתי שאוהב ככה, בטח שלא חשבתי שאמשך לגבר כמו שאני נמשכת אליו... גם איתו יש לי קשיים אבל זה לפוסט אחר, אז אני נושמת עמוק ומבינה שבכל מערכת יחסים יש קשיים ומכיוון שאנחנו שלושה יש יותר פערים שצריך לגשר עליהם אבל כשיש אהבה ויש רצון אמיתי להיות ביחד אפשר גם להתגבר ביחד על הקשיים... היתרון בשלישייה, כשקשה יש שני אנשים לשים עליהם את הראש ושני אנשים שיחבקו ושני אנשים לדבר איתם ולפרוק כל מה שקשה... אז לפעמים זה כואב פי שלוש וזה גם אוהב פי שלוש.... אלה וגיל אני אוהבת אתכם כל כך, נכנסתם לי לנפש ואני יודעת שנתגבר על הכל. ששווה לחכות כי האהבה שלכם עוצמתית, עוטפת, מחבקת. אני אוהבת אותי יותר מאז שאנחנו יחד ואני לא מוותרת עלינו, גם אם אני צריכה להיות יותר מודעת ולהוריד הילוך.

לני טל

שלום לכולם,

המון סיפורים על מערכות יחסים יש ברשת, לא הרבה על מערכות יחסים פוליאמוריות, עוד פחות על מערכות יחסים פוליאמוריות שמציגות משולש שווה צלעות.

בחרתי להשמיע את הקול של הקהילה הזאת, דרך הסיפור האישי שלי ושל הפרטנרים המדהימים שלי אלה וגיל.

באהבה גדולה, 

לני טל