פרסום שלילי - פרק 8: מה קורה לי?!

פרסום שלילי - פרק 8: מה קורה לי?!

כשהוצאתי את הבגדים שלי מהמייבש הם היו עדיין חמים. התלבשתי בחוסר התלהבות, מודע לעובדה שזה יום חמישי, כלומר ניתוק עד ליום ראשון.
יצאתי לרחוב כמעט ולא מודע לגשם הזלעפות שיורד. התיישבתי באוטו, עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע. ורד גרמה לי להרגיש כל כך טוב ושנאתי אותה על זה. היא גרמה לי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם מעולם ולהתעלם מדברים שעד לא מזמן היו מבחינתי "ייהרג ובל יעבור!".

עכשיו אני צריך לחזור לאסנת, למציאות, לאדם שהייתי לפני – לפחות עד ליום ראשון.
כשנכנסתי הביתה אסנת היתה במקלחת. ידעתי שהיא בילתה את הערב עם חברה בבית קפה סמוך וכנראה שבדיוק חזרה הביתה. בגדיה הרטובים היו מונחים בסמוך לדלת חדר האמבטיה, על כיסא. מבט חפוז סביב הוביל אותי להנחה שהיא נכנסה ישר למקלחת כדי להתחמם. התפשטתי בזריזות ונכנסתי לחדר האמבטיה.
"היי", אמרה. "תהיתי מתי תגיע".
"הגעתי", אמרתי והסטתי את וילון האמבט.
"מה אתה עושה?", צרחה עלי אסנת. "אתה יודע שאני לא...".
הצמדתי אותה אלי לנשיקה ארוכה. לא רציתי שהיא תסיים את המשך דבריה.
כן, אני יודע. את לא אוהבת להתקלח יחד. את מעדיפה לעשות 'דברים כאלו' בחושך. את לא נהנית מסקס בעמידה. למעשה, את לא נהנית באף תנוחה למעט מיסיונרית.
לא רציתי לשמוע את הנאום הקבוע שלה. הוא לא עניין אותי כרגע. הצמדתי את גבה לקיר והמשכתי לנשק אותה בתשוקה, לא מניח לה להתנתק ממני. מתי לאחרונה ראיתי אותה ככה עירומה מולי? אני כבר לא זוכר. היא תמיד דאגה לאפלה מוחלטת כשעשינו אהבה.
אסנת היתה המומה מהתנהגותי. תמיד הייתי עדין וניסיתי לרצות אותה בכל דרך אפשרית. זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי תובע ממנה את רצוני בצורה כזה. נצמדתי אליה בחוזקה, מצמיד את הזין שלי אליה, כשבראשי מחשבה אחת: אני רוצה אותה, פה ועכשיו!
"מה קרה לך? מה עובר עליך?", שמעתי את אסנת מנסה לשאול.
לא חשבתי לענות לה באותו הרגע גם לו היתה לי תשובה הגיונית. כל מה שרציתי באותה השניה זה את הסיפוק המיני שלי. כן, לראשונה מזה הרבה זמן, כל מה שרציתי זה לגמור. אסנת לא עניינה אותי! לא אכפת היה לי מההסתייגות שלה. הרמתי את רגלה השמאלית התמקמתי בצמוד אליה והחלקתי פנימה. הבטתי בפניה של אסנת וראיתי מבט שלא ידעתי איך לפרש אותו. האם זו הפתעה? הנאה? בעתה? אני מניח שאני אדע בהמשך. כרגע המטרה מקדשת את האמצעים.
המשכתי לדחוק את עצמי לתוכה בחוזקה, כאילו ישנה נקודה מסוימת בתוכה שאליה אני צריך להגיע. כשהרגשתי שהצלחתי להחדיר את כולו לתוכה, התחלתי להניע את האגן שלי במהירות ובעוצמה כזו שגרמה לה לפלוט צעקה קטנה בכל פעם שחדרתי.
התחלתי להרגיש את הסוף מגיע במהירות. הרגשתי את האורגזמה נאספת מכל חלקי גופי לנקודה אחת ומשם מתפרצת החוצה בזרם אדיר של זרע לתוך גופה של אסנת תוך שאני פולט זעקה.
חיבקתי את אסנת בעדינות והנחתי את ראשי על כתפה. ידעתי שהיא קצת מפוחדת ממה שקרה עכשיו והנחתי שהיא גם נבהלה מהצעקה שפלטתי. לא ידעתי מה נכנס בי שגרם לי לעשות את מה שעשיתי עכשיו. אסנת שמה לב שאני מרגיש רע עם כל מה שקרה והניחה את ידה על ראשי. היא ליטפה אותי בעדינות ולחשה באוזני: "אל תדאג. הכל בסדר". באותה השניה התחלתי לבכות.

השעה היתה מאוחרת ולכן החלטנו לוותר על ארוחת הערב. התיישבנו במטבח עם כוס תה ושתקנו. בראשי התרוצצו אלפי מחשבות ותמונות, מנסה לנתח את המצב, שואף להבין מה עובר עלי. אני בטוח שלאסנת היו שאלות אבל היא התאפקה, כאילו ידעה שאין לי תשובות מספקות בשבילה.
סיימנו לשתות ונכנסנו למיטה, עדיין בשתיקה. עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה. מחשבה שמשהו משתלט עלי, משתלט על החיים שלי, מאיים על היציבות שהכרתי ואהבתי, גרמה לי לחוסר מנוחה בשעות האחרונות. לא רציתי לפגוע באסנת אבל כל מה שקורה כרגע עם ורד גורם לי לפגוע בה, אם זה באינספור השקרים שסיפרתי לה ואם בהתנהגות שלי כלפיה. הפתרון היה ברור לי! עלי להפסיק את מחול השדים הזה כבר ביום ראשון הקרוב.
הסתובבתי לאסנת, נישקתי אותה על שפתיה והתנצלתי על הערב.
"לילה טוב", ניסתה אסנת לחייך. היא הפנתה לי את גבה והשתתקה. אני בטוח שהיא לא נרדמה מיד אבל החלטתי לתת לה קצת מרחק אחרי הערב.

למחרת בבוקר התעוררתי ומיד הסתובבתי לראות אם אסנת עדיין במיטה. נשמתי לרווחה כשראיתי אותה עדיין ישנה, נשימותיה שקטות. התלבטתי אם להסתובב אליה, לחבק אותה ולחזור לישון או לקום ולעשות לנו ארוחת בוקר נחמדה. החלטתי לתת לה עוד קצת אוויר.
יצאתי מהמיטה בשקט, ונכנסתי למקלחת. לא היה צורך ביותר ממבט קצר במראה כדי להבין שמשהו עובר עלי. נראיתי עייף ובעיניים שלי היתה אפילה מפחידה. לרגע עלתה בי המחשבה על מיסטר ג'קיל ומיסטר הייד. סיימתי את עיסוקיי במקלחת ויצאתי, מחליט להתעלם מהמראה.
נכנסתי למטבח בלי יותר מידי רעיונות. נתגלגל עם מה שיש, חשבתי. הוצאתי מהמקרר ירקות וחתכתי סלט צבעוני, הכנתי חביתות, סידרתי גבינות, פרסתי לנו לחם כפרי וסחטתי תפוזים לאסנת ולי הכנתי קפה. סידרתי את הכל על השולחן במטבח, זוכר שאחד הדברים שאסנת מתנגדת להם הוא ארוחת בוקר במיטה.
נכנסתי לחדר להעיר את אסנת ולהפתעתי ראיתי אותה ערה, שוכבת ובוהה בתקרה.
"בוקר טוב, מתוקה", ניסיתי להתנהג כרגיל.
אסנת הפנתה את ראשה אלי והביטה בי מבלי להגיב. היא הביטה בי במבט חלול.
"הכנתי לנו ארוחת בוקר נחמדה", אמרתי.
"אני לא רעבה".
"יקירתי, אני מרגיש כל כך רע בגלל מה שקרה אתמול. אני לא יודע מה נכנס בי. תני לי לפצות אותך", התחננתי. התיישבתי על המיטה לצידה של אסנת וליטפתי את פניה שנותרו ללא הבעה.
"אני מבטיח לך שזה היה חד פעמי. זה לא יקרה שוב".
אסנת הפנתה אלי את מבטה. נראה היה שהיא מחפשת שמץ של כנות בעיניי. היא התיישבה על המיטה, והתבוננה בי שוב.
"אני מקווה שאתה באמת מתכוון לזה".
"אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך", לחשתי לה תוך שאני מחבק אותה ברכות.

כמה דקות לאחר מכן כבר התיישבנו מטבח. אסנת בקושי נגעה באוכל שלה ונראה היה שבאמת אין לה תיאבון. פיניתי את ארוחת הבוקר, הנחתי את הכלים בכיור למועד מאוחר יותר וחזרתי לשבת עם אסנת.
"מה בא לך לעשות היום?", שאלתי.
"אני צריכה לקפוץ לקניון", אמרה. "יש לי כמה דברים לקנות".
"אכפת לך אם אני אזדנב אחרייך?", ניסיתי להתחנף.
"בשמחה", חיוך קטן ומעורר אופטימיות.
התארגנו בזריזות ויצאנו מהבית. באוויר היו ניחוחות הגשם מיום האתמול אבל שמש חמימה ואופטימית זרחה מעלינו. את שעות הבוקר בילינו יחד, כשהצל של אירועי הלילה הקודם הולך ומתפוגג. בראשי כבר תכננתי לספר לורד ביום ראשון שאני לא יכול להמשיך את המפגשים האלו.
התלבטתי אם לשלוח לה מייל או הודעה ולהצטייר כפחדן או שאתייצב אצלה בשעה הקבועה ואסיים את זה פנים אל פנים. הרצון לעשות את זה פנים אל פנים היה יותר בגללי, פחות בגלל ורד. זה לא שאנחנו זוג ואני נפרד ממנה. אני לא חייב לה כלום והיא לא חייבת לי. הרצון לעשות את זה פנים אל פנים היה בעיקר בשבילי. להראות לעצמי שאני מסוגל לעמוד מולה למרות כל המבוכה וההשפלות.

Photo by rawpixel.com from Pexels

פרק 7:                https://www.amour.co.il/amour-media-story-256827

פרק 9:                https://www.amour.co.il/amour-media-story-256881

זוהר איתן

בן 43, נשוי ואב לשניים, חי את חיי בישוב שקט אי שם בארץ.
מנסה לטפח כשרון כתיבה שביצבץ קצת אחרי משבר גיל ה-40.
אוהב את החיים ואת אמא אדמה.
מנסה להישאר שפוי במציאות מטורפת!
אוהב אנשים ונשים, אפילו את שלי...