מכתב לילד שלי

מכתב לילד שלי

אני דואגת לך, ילד שלי.
אני מרגישה את הלב ההולם שלך ואת המילים שאתה לא אומר.
אני מרגישה את הפחד.
הפחד ההוא שלא תצליח להתיישר לציפיות של הצבא, המפקדים והמדינה שלך ממך.
שלא תעמוד בציפיות שלך מעצמך.
ואיזה ציפיות כבר יכולות להיות לעם שלם מנערים שעוד לא בני 19?
אתה מכיר אותי ילד שלי, אני לא אמא דאגנית, לעתים אני חושבת שאולי הייתם רוצים שאדאג בגינכם יותר, אבל אני לא.
אני לא דואגת כי אני סומכת עליך.
אני יודעת שהלב הרגיש שלך והראש החושב שלך יָחְבֵרו יחד בדיוק ברגעים בהם אתה זקוק להם ויזכירו לך שאתה אהוב מאד, ושיש לך את הכוח הפנימי לכל מה שתידרש לו.
הלב הרחב שלך והראש המעמיק שלך יזכירו לך איזה נער אוהב אדם אתה. יזכירו לך איה חבר נאמן ומסור אתה.
הם יזכירו לך שהאצבעות שלך, המנגנות על הפסנתר, יודעות גם להגן ולהדוף כשצריך.
ילד שלי, יש בי המון אמונה בך.
אתה רך, גמיש וארוך כגבעול, אמיץ ומושרש כגזע עץ אלון.
אתה מוקף ומקיף באהבה.
אני יודעת שאתה לומד להיות משהו קצת אחר ממה שחשבת להיות.
שחרר דאגה, ילד שלי. אני עומדת על המשמר.
צילום של אהבה אורית בר אור

נעה גביש, לב פתוח

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.
כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.