מכתב לחייל

מכתב לחייל

אף אחד לא אמר שזה יהיה קשה כל כך.

אף אחד לא אמר שהגעגוע יהיה חזק מידי.

כשהם יוצאים מהבית לדרכם החדשה.

בני יקירי , אתה כבר ילד גדול מלא בעוצמה כוח ונחישות.

אתה כבר לא צריך אותי בשביל שאחזיק לך את היד , או אקנח לך את האף .

יש לך עצמאות משלך, רצונות ושאיפות שיצרת בעולמך. את כל הניסיון שצברתי במשך חיי גם אם טעיתי נתתי לך. טעויות הן שכר הלימוד הטוב ביותר אל תפחד לטעות .

חינכתי אותך בדרך שהאמנתי בה.בדרך של אהבה וחום של הקניית ערכים וכבוד. הגנתי עליך בגופי ובאהבתי נתתי לך הכל . הזנתי אותך לא רק באוכל אלא גם במילים חמות ומעודדות. נסכתי בך ביטחון ושלווה .

כל בוקר דאגתי שיהיה לך ארוחה טובה ומזינה ,דחפתי פתקים עם מילות אהבה והפתעה לתיקך והחיוך והתודה לא איחרו לבוא. כשאתה ילד בוגר חזק ואהוב יצאת לדרכך עם החלטות משלך ונחישות להצליח בעולם הגדול.

אני יושבת בבית מחשבות עולות וצפות בי ,מביטה סביבי,מביטה בחפצים שלך בתמונות וכל כך מתגעגעת .

אתה חסר לי כל כך. הצחוק שלך , השיחות שלנו יחד,הבדיחות, ולמרות שאתה בריא ושלם תודה לאל וחי את החיים שלך.

אני עדיין מרגישה את החתיכה החסרה שבי אותך. אתה מבין,עד לפני זמן מה עוד הייתה לי שליטה עליך. לא שאני פריקית של שליטה אבל אז יכולתי לדעת מה חסר לך, מה אתה צריך. כשאתה רחוק אין לי מושג אם חם לך או קר לך מידי?

אם אתה אוכל מספיק טוב?

ואולי אתה מתגעגע כמוני.

כשהיית כאן יכולתי לנדנד לך לקחת מעיל להתלבש חם,להגיש לך את האוכל אבל עכשיו.. זה נבצר ממני ולמרות שסומכת עליך אני עדיין דואגת לשלומך.

אתה שם, אני כאן. צופה בדריכות בחדשות ולמרות שהבטחתי לעצמי לא לעשות זאת, אני מוצאת את עצמי מול המרקע.

שוב, הסלמה בדרום, שוב נפגעים לחץ ובלבול. מנסה לא לחשוב מה יהיה? איך יהיה?

מכבה את הטלוויזיה היא לא עושה לי טוב.

חושבת על אותם אנשים שחיים בדרום, על הפחד, על הכאב, ועל כמה שהייתי רוצה שיחיו את חייהם בשלווה.

ויותר מכל אני חושבת עליך, בן יקר שלי. כמה שאני מתגעגעת אליך, כמה שאני רוצה לחבק אותך ולומר לך שהכל יהיה בסדר, אך למעשה אתה הוא זה שמרגיע אותי.

אתה זה שאומר שהכל בסדר ואין ממה לדאוג, כי אנחנו צבא חזק ולא נוותר.

אתה צוחק לי מעבר השני של הקו ואומר; "אמא, אוהב אותך הכל טוב" ואני מחייכת עם צביטה קטנה בלב, ויודעת שאני יכולה לסמוך עליך ולחבק אותך מרחוק ויודעת שאתה שומר על עצמך, אז למה לי לדאוג?

אבל ככה זה אמא תמיד דואגת ולא רק אני כל שאר האמהות וכל שאר עם ישראל.

אבל אני יודעת שאנחנו ננצח, שאנחנו עם אחד מלוכד וחזק, ושום דבר לא יכול לשבור אותנו.

תפילות תמיד נענות למי שמאמין ואני מאמינה שעוד יהיה טוב. חייב להיות טוב.

בואו נתאחד כולנו למען מטרה אחת להיות עם שמח בארץ ישראל. כי את השמחה שלנו אי אפשר לקחת.

מיי ייתן ונדע רק נחת בריאות ושלווה. אני איתכם.עם אותם אנשים שמתעוררים למציאות אחרת.

אני מחבקת אתכם חזק מפה ומאחלת רק טוב.

לכם, ולכל חיילי צבא ההגנה לישראל.

שנדע רק בשורות טובות.

 

סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.